בש"פ 7678/97 מדינת ישראל נ. אלברט איפרגן

המשיב הואשם בשלוש עבירות של אינוס ובחטיפה לשם עבירת מין. על פי האמור בכתב האישום מדובר בביצוע העבירות כלפי חברתו לשעבר של המשיב. המשיב שוחרר בתנאים בהסכמת התביעה, אשר אחד מהם היה מעצר בית מלא. לאחר מכן הגישה התביעה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מן הטעם כי המשיב הפר את תנאי השחרור, בכל הנוגע למעצר הבית. גם הפעם הגיעו הצדדים להסכמה כי המשיב לא ייעצר, אולם סכום הערבון שהפקיד המשיב יחולט, וכי הוא יפקיד ערבון אחר. כפי שנאמר בהסכם בין הצדדים "הפרה נוספת של אחד התנאים תביא למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו". בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה על שחרור המשיב הוגשה על ידי התביעה מן הטעם כי המשיב אכן הפר פעם נוספת את תנאי השחרור. בית המשפט קמא נעתר לבקשת התביעה בציינו כי אין בהחלטה למנוע מהמשיב להגיש בקשה לשחרור לאחר סיום עדות המתלוננת. לאחר שמיעת עדות המתלוננת, אכן הגיש המשיב בקשה לעיון מחדש בהחלטה לעוצרו. בית המשפט קמא נעתר לבקשת המשיב והורה על שחרורו בתנאים, אשר כללו מעצר בית. אולם כעבור זמן מה שוב הגישה התביעה בקשה לעיון חוזר בטענה כי המשיב הפר את תנאי השחרור. בית המשפט קמא מצא כי לכאורה הפר המשיב את תנאי השחרור, וכי "הוא הוכיח בהתנהגותו שאף מעצר בית איננו מהווה אלטנרטיבה ראויה למעצר, אם אכן המשיב הפר את תנאי השחרור חרף ההזדמנויות הרבות שקיבל המשמעות היא שהוא יפר את התנאי פעם נוספת אם לא יותר". לפיכך הורה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה.

נוכח ההפרות החוזרות ונשנות מצד המשיב את תנאי שחרורו, איני רואה מנוס מהארכת מעצרו. בהתחשב בשלב אליו הגיע המשפט, יוארך מעצרו של המשיב בשישים יום, החל מיום 1.1.98, או עד למתן פסק דין בת"פ 518/96 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם יותר.