בש"פ 768/12 איתן בוזגלו נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח ) במ"ת 8213-12-11 מיום 11.1.2012, בה הוארך מעצרו של העורר לשם עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

רקע עובדתי

1.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר ונאשם נוסף, צויין כי בין עיריית תל-אביב-יפו (להלן: העירייה ) לבין הנאשם הנוסף מתנהל הליך משפטי אזרחי בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (להלן: ההליך המשפטי ), שעניינו תביעת העירייה לפינוי שטח מקרקעין שבו מחזיק הנאשם הנוסף ולפיצוי כספי. מר אלי לוי (להלן: לוי ) מכהן בתפקיד מנהל אגף הנכסים בעירייה ובתוקף תפקידו הינו מעורב בהליך המשפטי ואמור להעיד בו מטעם העירייה. במהלך חודש יוני 2011 פנה הנאשם הנוסף לעורר, שעימו יש לו היכרות קודמת, ונפגש עמו. לפגישה הביא העורר את א.א. עמו יש לו היכרות קודמת. הנאשם הנוסף סיפר לעורר ולא.א. אודות ההליך המשפטי ואודות רצונו שלוי לא יוכל להגיע לבית המשפט במועד שבו הוא אמור להעיד. הנאשם הנוסף ביקש מהעורר ומא.א. לפגוע פיזית בלוי והבטיח כי ישלם לכל אחד מהם סך של 20,000 ש"ח. כפועל יוצא קשרו הנאשם הנוסף, העורר וא.א. קשר במסגרתו יפעלו העורר וא.א. לפגוע פיזית בלוי באופן שפציעתו תמנע ממנו להתייצב למתן העדות בבית המשפט. ימים אחדים לאחר מכן ביקרו העורר וא.א. במשרדי העירייה על מנת לאתר את לוי ומשרדו אולם התברר להם כי לוי נמצא בחופשה. העורר וא.א. נפגשו עם הנאשם הנוסף ודיווחו לו על כך. בתגובה מסר להם הנאשם הנוסף את כתובת ביתו של לוי וכן תמונות של לוי לצורך זיהויו.

2.

בחודש אוגוסט 2011 שב הנאשם הנוסף ונפגש עם העורר ועם א.א. ודיווח להם כי מועד הדיון בהליך המשפטי נדחה וכי לוי אמור להעיד רק בסוף חודש נובמבר 2011. הנאשם הנוסף שב והנחה את העורר ואת א.א. כי יש לפגוע בלוי רק בסמוך לפני מועד מתן עדותו. הנאשם הנוסף הציג להם סכין "קומנדו" והסביר להם כי יש לפגוע בלוי באמצעות דקירות בגב התחתון תוך שהוא מדגים להם כיצד לעשות כן ומנחה אותם כי הפגיעה צריכה להיות בדרגה שתביא לאשפוזו בבית החולים לוינשטיין ותעשהו נכה.

3.

במועדים אחדים בחודשים אוקטובר-נובמבר 2011 שבו ושוחחו העורר וא.א. אודות מימוש הקשר. העורר הנחה את א.א. לברר עם הנאשם הנוסף את תקפות הצורך לפגיעה פיזית בלוי וכן הנחה אותו בעניין סדרי קבלת התשלום מהנאשם הנוסף. ביום 8.11.2011 נפגש א.א. על דעתו של העורר עם הנאשם הנוסף. הנאשם הנוסף הדגיש בפני א.א. כי הפגיעה הפיזית בלוי צריכה להיות באמצעות שתי דקירות בגבו וכי היא צריכה להתבצע לפני יום 29.11.2011, מועד התייצבותו המתוכנן של לוי לעדות. במעמד זה הבטיח הנאשם הנוסף לא.א. כי ישלם לו בתמורה לפגיעה בלוי סך של 50,000 ש"ח. ביום 13.11.2011 נפגש א.א. עם הנאשם הנוסף ועדכן אותו כי ערך סיור נוסף בבניין העירייה ובסמוך לו, אך לא הצליח לאתר את לוי. בתגובה הסביר הנאשם הנוסף לא.א. אודות הגדרת תפקידו של לוי על מנת שיוכל לאתר את משרדו.

4.

בהמשך אותו יום נפגש א.א. עם העורר ועדכן אותו כי הנאשם הנוסף מעוניין עדיין בפגיעה פיזית בלוי וכי הנאשם הנוסף הבטיח לשלם להם בתמורה סך של 50,000 ש"ח. העורר הדריך את א.א. כיצד לבצע את הפגיעה הפיזית בלוי ובין היתר הסביר לו כי עליו להגיע אל לוי בעת שהוא מחנה את רכבו בחניית בניין העירייה, עליו לדקור אותו שתי דקירות ולאחר מכן להכותו, להשאירו ברכבו ולהימלט בטרם יבחינו עוברים ושבים בנעשה. עוד הדריך העורר את א.א. כיצד להתחמק מהמקום וכיצד להחליף את בגדיו כדי שלא יזוהה. העורר אף הציע לא.א. את אופניו, על מנת שיוכל להשתמש בהם להגעה ולהימלטות מהמקום.

5.

ביום 23.11.2011 נפגש א.א. עם הנאשם הנוסף, על דעתו של העורר, ודיווח לו כי בכוונתו לבצע את הפגיעה הפיזית בלוי למחרת היום באמצעות סכין "פרפר" השייכת לו. בתגובה מסר הנאשם הנוסף לא.א. סכין "קומנדו", שאורך להבו 15 ס"מ והנחה אותו לדקור באמצעותו את לוי שתי דקירות בגב התחתון. עוד הנחה הנאשם הנוסף את א.א. כי יפצע את לוי באופן "שיהיה על כיסא גלגלים". במעמד זה שילם הנאשם הנוסף לא.א. סך של 500 ש"ח כמקדמה.

6.

מהבקשה למעצרם עד תום ההליכים של הנאשם הנוסף והעורר עולה כי תוכניתם לפגוע בלוי לא יצאה אל הפועל משום שא.א. חשף אותה בפני המשטרה והפך לסוכן סמוי.

משכך הואשמו הנאשם הנוסף והעורר בקשירת קשר לביצוע פשע (חבלה בכוונה מחמירה), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בקשירת קשר לביצוע עוון (שיבוש מהלכי משפט), לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 בצירוף סעיפים 25 ו-34ד' לחוק העונשין; ובשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

7.

מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי באת כוח העורר נתנה הסכמתה לקיומן של ראיות לכאורה ברובד הנמוך ביותר ואף זאת רק לגבי עבירה של ניסיון לקשירת קשר. בית המשפט המחוזי פירט בהחלטתו את הראיות לכאורה בעניינו של העורר באופן מקיף. לאור הראיות לכאורה, קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם העורר הוא שהעלה ראשון את נושא הפגיעה בלוי לאחר שהנאשם הנוסף פנה אליו, אולם לאחר מכן הבהיר העורר את חוסר התועלת שבמהלך ובשלב מאוחר יותר סבר כי הפגיעה בוצעה בלעדיו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הראיות לכאורה מצביעות על כך שרק בשלב מאוחר יותר העלה א.א. ביוזמתו לפני העורר את הפגיעה בלוי ואמר לעורר שבדעתו לבצע זאת לבד, ורק אז תרם העורר את חלקו בייעוץ.

8.

בית המשפט המחוזי קבע כי למעשה מאז הפגישות הראשונות עם הנאשם הנוסף וא.א., עניין הפגיעה בלוי גווע מבחינתו של העורר בעוד שא.א. והנאשם הנוסף נפגשו לבדם. לאחר מכן נפגשו שוב העורר וא.א., כאשר מבחינת העורר נושא הקשר לא היה על הפרק. העורר אף נדהם לשמוע כי הפגיעה בלוי לא יצאה אל הפועל ואף לא ידע שא.א. והנאשם הנוסף נפגשו לבדם. בית המשפט קבע כי העורר לא ידע מה נעשה בפועל והביע חוסר התעניינות ומכך ניתן להסיק כי העורר לא היה חלק מהקשר וכי לא ציפה לקבל תמורה כספית. רק לאחר שא.א. העלה בשנית את נושא הפגיעה נרתם לכך העורר בדרך של ייעוץ מתוך ציפייה לקבל "כמה גרושים" מתוך התמורה של 50,000 ש"ח.

9.

בית המשפט המחוזי קבע כי העורר היה שותף לחלק הראשון של הקשר בכך שקיבל את הצעת הנאשם הנוסף וצירף את א.א. להתארגנות. מאוחר יותר ניתק עצמו, בין בכוונת מכוון ובין משום אופיו ומאוחר יותר ובאופן אקראי לחלוטין מבחינתו חזר לתמונת הקשר בייעוץ. עוד ציין בית המשפט כי לא נעלמה מעיניו שתיקת העורר בחקירתו. לאור חלקו של העורר בקשר קבע בית המשפט כי ראוי לקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר מבלי שיהיה בהזמנת התסקיר משום קביעת תוואי כלשהו.

כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר דנן.

נימוקי הערר

10.

לטענת העורר – באמצעות באת כוחו, עו"ד טלי חזום – אין הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אלא שלגישתו ראיות אלה מצביעות לכל היותר על מעורבות בעבירת הקשר ברף הנמוך, כאשר חלקו בקשר אינו, כך לטענתו. יוער כי במהלך הדיון לפני הדגישה באת כוח העורר כי היא ממקדת את הערר בשאלת המסוכנות הנשקפת מהעורר, וליתר דיוק, היעדרה, אך לעיתים טיעונה זלג גם לשאלת הראיות לכאורה. לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הוא ישלח לקבלת תסקיר מעצר ויישאר במעצר עד לקבלתו, שכן לאור חלקו בפרשה, כפי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לא קמה בעניינו עילת מעצר של מסוכנות או שיבוש הליכי משפט ומשכך לא היה מקום לשלוח אותו לתסקיר מעצר אלא היה מקום לשחררו בתנאים מינימאליים ובערבויות מתאימות אשר יבטיחו התייצבותו למשפט. כמו כן טוען העורר כי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי הוא לא היה "הרוח החיה" בקשירת הקשר שנרקם לכאורה על מנת לפגוע בלוי ונראה כי "תפקידו" היה בחלקו השני של הקשר כ"נותן ייעוץ" לא.א. בלבד. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא נתן משקל מספיק לטענתו כי הוא ניסה להרחיק עצמו מהקשר ואף ניסה לשכנע את א.א. כי כל פגיעה במתלונן לא תועיל. כן מדגיש העורר כי אמנם יש לו עבר פלילי אך בתחום עבירות הרכוש ולא בתחום עבירות האלימות.

תגובת המשיבה

11.

המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד שאול כהן – טוענת כי על אף שהערר מכוון כנגד קיומה של מסוכנות מצד העורר, בטיעוניה בעל-פה גלשה באת כוח העורר גם לשאלת הראיות לכאורה ולכך מתנגדת המשיבה. המשיבה חולקת על טענתו של העורר כי לא נשקפת ממנו מסוכנות. בהקשר זה טוענת המשיבה כי לאור קביעותיו של בית המשפט המחוזי, העורר הוא שגייס את א.א. ויצר את הקשר בינו לבין הנאשם הנוסף. כמו כן טוענת המשיבה כי העורר ביצע פעולות הכנה ספציפיות לרבות תצפית וסיור בבניין העירייה והשתתף בפגישות הכנה. בהקשר זה מוסיפה המשיבה כי העורר אף הציע את אופניו לא.א. ככלי להגעה לזירת האירוע ולהימלטות ממנה ואף היה מעורב בפריצה למונית שם סבר כי ימצא אקדח. בהינתן קביעות אלה ובהתחשב בעובדה כי הקשר נועד לפגוע בעובד ציבור, סבורה המשיבה כי אין בסיס לטענתו של העורר לפיה אין נשקפת ממנו מסוכנות המצריכה בחינתה של חלופת מעצר הרמטית עם מפקחים. מעבר לכך, מדגישה המשיבה כי העורר לא הזדרז בהגשת הערר ומצב הדברים נכון להיום הוא שבעוד יומיים יונח תסקיר שירות המבחן על שולחנו של בית המשפט המחוזי ואז יוכל בית המשפט להכריע האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לבסוף, טוענת המשיבה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי סבירה ואין מקום להתערב בה.

תשובת העורר

12.

באת כוח העורר נימקה את מועד הגשת הערר בכך שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 11.1.2012 ונכון ליום 19.1.2012, ערב נסיעתה לחו"ל, טרם מונתה קצינת מבחן ומשכך סברה כי בנסיבות אלה היה מקום להגשת הערר. עוד ציינה באת כוח העורר כי למיטב ידיעתה קצינת מבחן מונתה לטפל בעניינו של העורר רק ביום חמישי האחרון (26.1.2012) וכי אחיו של העורר קיים עמה ראיון היום. באת כוח העורר ציינה כי אילו הייתה מתמנה קצינת מבחן במועד מוקדם יותר יתכן כי הייתה שוקלת שלא להגיש את הערר.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר.

14.

כבר עתה אבהיר כי אין אני נדרש לטענותיה של באת כוח העורר לעניין הראיות לכאורה, אשר הושמעו בחצי פה וזאת לאחר שהודיעה בפתח הדיון כי אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה וכי היא ממקדת את הערר בשאלת מסוכנותו של העורר בלבד.

15.

לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר מצדיקה התערבותו של בית משפט זה. לא ניתן לקבל את טענת העורר לפיה אין נשקפת ממנו מסוכנות וכי לא נדרש לקבל תחילה תסקיר שירות מבחן בעניינו בטרם תיבחן היתכנות שחרורו לחלופת מעצר. מקובלת עליי טענת בא כוח המשיבה כי לא ניתן להתעלם מהמסוכנות העולה בעניינו של העורר בשים לב לראיות לכאורה כפי שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, גם אם הן מתייחסות לחלקו הראשון של הקשר ומצביעות לכאורה על נסיגת מעורבותו של העורר בחלקו השני של הקשר. מהראיות לכאורה עולה כי העורר הוא שקישר בין הנאשם הנוסף לבין א.א. ובכך גייס את כוח האדם הדרוש לצורך פגיעה בלוי, עובד ציבור. העורר השתתף במפגשי הכנה בחלקו הראשון של הקשר מתוך מודעות לכאורה לטיב הפגיעה "הנדרש" ואף הדריך את א.א. כיצד לגרום לפגיעה לה ציפה הנאשם הנוסף. העורר השתתף בתצפית ובסיורי הכנה כפי שעולה מהראיות לכאורה, ואף בחלקו השני של הקשר הדריך את א.א. והציע לו אמצעי הגעה והימלטות מזירת האירוע המתוכננת מתוך מטרה לקבל חלק כלשהו בתמורה. בנסיבות האמורות לא ניתן לקבל עמדה לפיה לא נשקפת מהעורר מסוכנות באופן שכלל אינו מצדיק עריכת תסקיר שירות מבחן ובחינת השתתם של תנאים מגבילים מעבר להפקדת ערבויות. זאת ועוד, בנסיבות האמורות בהן שירות המבחן שוקד על הגשת תסקיר בעניינו של העורר והדיון לפני נערך אך יומיים לפני הדיון בבית המשפט המחוזי בו ייבחן תסקיר זה, סבורני כי מוטב היה אילו באת כוח העורר, שהגישה את הערר ביום 25.1.2012, לא הייתה עומדת על קיום הדיון בערר.

16.

יובהר כי אין באמור לעיל כדי לחוות דעה בשאלה האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר ובאלו תנאים. שאלות אלה מסורות להכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

17.

אשר על כן, הערר נדחה.