בש"פ 768/99 יוסף פארס נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירת חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, בעבירת חטיפה ובעבירת אינוס. עקב האשמתו בעבירות הללו ביקשה המאשימה מבית המשפט לעצור את העורר עד סיום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט החליט לשחרר את העורר בערובה ובתנאים מגבילים, שכללו, בין היתר, "מעצר בית" מלא בבית אחותו בכפר סג'ור ואיסור ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת. בעוד המשפט מתנהל והולך כתבה המתלוננת אל סניגורו של העורר מכתב שבו היא חוזרת בה, למעשה, מתלונתה נגד העורר. בעקבות זאת ביקש העורר מבית המשפט המחוזי לחזור ולעיין בצדקת המיגבלה שהוטלה עליו לשהות במעצר בית מלא. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ומכאן הערר שבפניי.

בפתח הדיון בפניי מסר בא-כוח המשיבה, כי המתלוננת הוזמנה למשרד פרקליטות מחוז חיפה, ובבדיקה שנערכה עימה הוברר שהיא אכן כתבה לסניגורו של העורר את המכתב שבו חזרה בה מן התלונה. כן מסרה בפני פרקליטות המחוז גירסה זהה לזו שנכללה במכתבה הנ"ל.

בנסיבות אלו הצעתי לבאי-כוח הצדדים, והם קיבלו את הצעתי, לבטל את המיגבלה המחייבת את העורר לשהות במעצר בית בבית אחותו, ובכך לאפשר לו לחזור לביתו ולעבודתו בכפר ראמה, אך להשאיר בעינו את האיסור שהוטל על העורר ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת. פשר האיסור האמור הוסבר לעורר על-ידי השופט במהלך הדיון. כן הוסבר לו, שהפרת איסור זה על ידיו תעמיד אותו בסיכון של מעצר ממש, ולא רק בסיכון של החזרה למעצר בית. העורר הצהיר בפניי שהוא מבין את משמעות האיסור והבטיח לקיים את התנאי.

אשר על-כן, ובהסכמת בעלי הדין, מתקבל הערר במובן זה, שהחיוב לשהות במעצר בית בבית אחותו של העורר, וכן האיסור להיכנס לכפרו, מתבטלים. יתר התנאים שנקבעו לשחרורו של העורר, ובכללם האיסור ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת, יעמדו בעינם.