בש"פ 7692/02 כהן אבי נ. מדינת ישראל

1.במסגרת הליך פלילי שהוגש נגד העורר, החליט בית משפט השלום בתל אביב לעוצרו עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.בכתב אישום שהוגש נגד העורר טענה המשיבה כי בהזדמנויות שונות, בחודש פברואר 2002, מכר העורר כמויות שונות של סם מסוג MDMA לסוכנת משטרתית. כמו כן נתפסו 13 טבליות של הסם הנזכר ברכבו של העורר בחודש פברואר. בחודש אוגוסט 2002, כנראה לאחר חשיפתה של הסוכנת, נערך חיפוש בבית כלשהו בתל אביב, ובחזקת העורר נתפסו 27 כדורים שהכילו סם מסוג MDMA וכן סם מסוג קנאבוס במשקל 33 גרם ברוטו. שני בתי המשפט שקדמו לי מצאו כי קיימות ראיות לכאורה והגיעו לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין אין מקום לעשות שימוש בחלופת המעצר שהוצגה.

3.דעתי היא שאין מקום לקבלת הערר. לעניין הראיות לכאורה מסתמכת המשיבה בעיקר על דבריה של הסוכנת המשטרתית ונראה כי די בכך, מה גם שלעניין העבירות הנוספות של החזקה, הרי לפי הנטען הסם נתפס במכונית של העורר וכן בחזקתו בדירה מסוימת. שני נתונים נוספים ראויים לציון: העבירות הנטענות בוצעו בעת שהעורר היה אסיר ברשיון, ונגד העורר תלוי מאסר על תנאי של 18 חודשים, שהינו בר הפעלה. נתונים אלה מבהירים מדוע צדקו הערכאות הקודמות, משלא ראו לנכון להיזקק לחלופת מעצר.

4. הערר נדחה.