בש"פ 7692/06 מדינת ישראל נ. גיל שמילה

בקשה להארכת מעצר שלישית של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.ביום 10.7.05 הוגש כנגד המשיב ואדם נוסף (להלן:

שמילה ) כתב אישום המייחס למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש הליכי חקירה. לשמילה יוחסו בכתב האישום עבירות של רצח והחזקת סכין שלא כדין. לפי עובדות כתב האישום בילה סעיד בדראנה (להלן: המנוח ) וחבריו ב"חוף ירושלים" שבתל-אביב. המשיב ושמילה בילו אף הם ביחד עם חבריהם באותו חוף. לאחר שסירב המנוח לבקשת שמילה לכבדו בסיגריה התפתח בין השניים דין ודברים, במהלכו שלף שמילה סכין ונעץ אותו בחזהו של המנוח. חברו של המנוח (להלן: עומראן ), אשר רצה למנוע משמילה לדקור את חברו פעם נוספת, ניסה לחסום את שמילה בגופו, אך אז שלף המשיב סכין וכיוונה לבטנו וחזהו של עומראן. עומראן הצליח לחסום את הסכין בעזרת ידו אך כתוצאה מכך נחתך, ונקרעו בידו עורק, עצב וגידים. לאחר שנמלטו מהמקום פנה המשיב לשתי קטינות שהיו בחבורתם ואמר להם כי לא יספרו על האירועים.

2.במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיב ושמילה עד לתום ההליכים. המשיב התנגד לבקשה. ביום 17.7.05 נענה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' קפלן-הגלר) לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה כנגד המשיב המתבססת על עדויות שניים מחברי המנוח ועל עדות אחת הקטינות, חברתו של שמילה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מהמשיב נשקפת מסוכנות, וכי אין להפיגה בחלופת מעצר, לאור עברו הפלילי הכולל אף הרשעה משנת 2003 בגין החזקת סכין או אגרופן למטרה לא כשרה, ואשר במסגרתה נגזר על המשיב עונש של חודשיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של החזקת סכין. כן כולל עברו הפלילי של המשיב עבירות אלימות ועבירת חבה בגינה נגזר על המשיב עונש מאסר בפועל למשך 12 חודש. בית המשפט ציין כי לא ניתן לנתק בין מעשהו של שמילה לעבירות בהם מואשם המשיב.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. ביום 2.8.05 דחה בית המשפט (כב' השופט ג'ובראן) את עררו. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מתקיימת תשתית של ראיות לכאורה. כן קבע בית המשפט כי מהמשיב נשקפת מסוכנות רבה לאור מעורבותו הפעילה באירועים נשוא כתב האישום והעבירה המיוחסת לו, אשר רק במקרה הסתיימה בחבלה ולא בקיפוח חיי אדם, וכן לאור עברו הפלילי. עוד ציין בית המשפט כי ישנו חשש אף לשיבוש הליכי משפט מצידו של המשיב לאור עבירת השיבוש המיוחסת לו.

4.ביום 4.4.06 קיבל בית משפט זה את בקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים בתשעים יום נוספים. בית המשפט (כב' השופט לוי) קבע כי אין מנוס במקרה זה מלקבל את הבקשה, לאור החומרה הגלויה על פניהן של העבירות המיוחסות למשיב, לאור עברו הפלילי, ולאור ניסיונו להדיח את הקטינות ממסירת עדות. ביום 1.8.06 התקבלה בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בשנית בתשעים ימים נוספים. בית המשפט (כב' השופטת פרוקצ'יה) קבע כי "נשיאת סכינים ושימוש בהם לעת מצוא, על רקע קטטה מזדמנת, כשהאחד מביא למותו של אדם, והשני מביא לפציעתו של אחר מצביעים על נטייה עבריינית מובנית במעורבים, המסכנת באורח מוחשי את שלום הציבור ובטחונו". לכך הוסיף בית המשפט את עברו הפלילי של המשיב.

5.כעת שבה המדינה ומבקשת את הארכת מעצרו של המשיב בשלישית. המבקשת מציינת כי ביום 19.9.06 הסתיימה פרשת התביעה, וכי בית המשפט המחוזי קבע שני מועדי הוכחות נוספים לפרשת ההגנה לימים 29.10.03 ו-20.11.06. לטענתה, התמשכות ההליכים נעוצה בעתירתה של ההגנה להסרת חיסיון ובאילוצים של יומן בית המשפט. המבקשת מציינת כי מסוכנות של המשיב נקבעה כבר בהחלטות קודמות של בית משפט זה, מסוכנות הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי.

באת-כוח המשיב טענה בפניי כי התנהלות המשפט אינה משביעת רצון, וכי להערכתה, ההליכים לא יסתיימו גם בהארכת המעצר הנוכחית המבוקשת. עוד טענה הסנגורית כי יש להעמיד לטובתו של המשיב את חזקת החפות, ואין לייחס חשש לשיבוש הליכים מצידו, כל עוד לא הורשע בעבירה זו. הסנגורית סבורה כי לאחר תקופה ארוכה של מעצר ראוי לשנות את נקודת האיזון ולשחרר את מרשו בפיקוח, לרבות אזיק אלקטרוני. הסנגורית הדגישה כי יש להבחין בין המיוחס לנאשם הנוסף בפרשה לבין המיוחס למרשה. לעניין הראיות טענה, כי מסדר הזיהוי שנערך בתיק הינו פגום, ולפיכך יש סיכוי לזיכוי המשיב.

6.צודקת באת-כוח המשיב בטענתה כי הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים אמורה להינתן במקרים חריגים בלבד. עם זאת, אני סבורה כי בשלב זה של ההליכים עניינו של המשיב עודו נופל לגדר חריג זה. מסוכנותו של המשיב הינה ברורה ורבה. המשיב נשא על גופו סכין, וזאת לאחר שהורשע בעבר בהחזקת סכין או אגרופן שלא למטרה כשרה. יתרה מזאת, המשיב עשה לכאורה שימוש בסכין שהחזיק, והתוצאה משימוש זה היתה יכולה להסתיים במוות. העובדה כי עומראן הצליח להתגונן ולהדוף את הסכין מחזהו מצביעה על האקראיות הטמונה בתוצאת מעשהו של המשיב, וכי המקרה היה יכול להסתיים, חלילה, באותה תוצאה בה הסתיים המקרה בו מואשם שמילה. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב, אשר כולל, כאמור, החזקת סכין שלא למטרה כשרה ועבירות אלימות נוספות. אף במצב דברים זה הייתי נוטה לשחרר את המשיב ממעצר תחת פיקוח לו הייתי נוכחת כי אין התקדמות משמעותית במשפטו של המשיב. עם זאת, במקרה דנן הסתיימה כבר פרשת התביעה וקבועים שני מועדי הוכחות לפרשת ההגנה, דהיינו המשפט נמצא על קו הסיום, בתקווה שבית המשפט המחוזי וכן הצדדים יעשו כל שבידם על מנת להביא את משפטו של המשיב לסיום או למצער קרוב מאוד לכך במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת.

אשר על כן מוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 6.10.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.