בש"פ 7701/02 יצחק לוי נ. מדינת ישראל

1.המשיבה הגישה לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד העורר ונגד שני אחרים. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרם של השלושה עד לתום משפטם. בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא, השופטת י' אבירם) הורה לשחרר את השלושה לחלופת מעצר. המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. הערר נתקבל. עתה, מלין העורר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) לעוצרו עד תום ההליכים.

2.בכתב האישום טענה המשיבה, כי ביום 15.8.02 הגיע העורר ואחד האחרים לבנין כלשהו בחיפה וערכו במקום סריקה, כהכנה לפריצה שתוכננה לאחת הדירות שבמקום. שעות אחדות לאחר מכן הגיעו כל השלושה למקום. אחד האחרים ניסה לפרוץ לדירה, אך הדבר לא עלה בידו. השלושה עזבו את המקום וכשעה לאחר מכן חזרו. אחד מבין השלושה פרץ לדירה בעת ששני האחרים, ביניהם העורר, מסייעים בידיו ומאבטחים אותו. שוכני הדירה חשו בפריצה והשלושה נמלטו מן המקום במכונית. לאחר זמן קצר הם נעצרו על ידי אנשי משטרה. העורר, כך לפי הנטען בכתב האישום, התנגד בכוח למעצר, דחף בידיו את אחד השוטרים וסירב לצאת מן המכונית בה נמצאו השלושה. אף שני האחרים התנהגו בדרך דומה. בכתב האישום יוחסה לשלושה עבירה של התפרצות לדירה בכוונת גניבה ועבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו. העורר הואשם, בנוסף, בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

3.בית משפט השלום מצא כי קיימות ראיות לכאורה, אך הביע ספק אם בנסיבות העניין קיימת עילת מעצר. בכל מקרה נקבע, כי לגבי כל השלושה ראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר. יוער, כי לכל השלושה יש עבר פלילי. בית משפט השלום סבר, כי עברם הפלילי של שני האחרים הינו מכביד בעוד שאין הדבר כך באשר לעורר. לגבי העורר נקבע, כי הוא יימצא במעצר בית מלא בבית הוריו. כמו כן נקבעו תנאי שחרור נוספים.

החלטתו של בית משפט השלום ניתנה ביום 25.8.02. בית המשפט הורה על עיכוב השחרור למשך 24 שעות. המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. הערר הוגש כנראה למחרת היום, ונקבע לדיון ביום הגשתו. הסניגורים המלומדים קיבלו את הערר דקות ספורות לפני מועד הדיון. הם עתרו לדחיית הדיון למועד אחר. בית המשפט המחוזי קבע ביום 26.8.02, כי הדיון יידחה ליום 29.8.02. עוד נקבע בהחלטה, כי העורר ושני חבריו ישתחררו, כמצוותו של בית משפט השלום. הדיון אכן נערך ביום 29.8.02. החלטתו של בית המשפט המחוזי לקבל את הערר ניתנה ביום 5.9.02. באותה עת הוחזרו השלושה למעצר. הם היו משוחררים, איפוא, מיום 26.8.02 ועד ליום 5.9.02.

4.בית המשפט המחוזי מצא אף הוא, כי קיימות ראיות לכאורה נגד כל השלושה. באשר לעילת המעצר דעתו הייתה, כי קיימת עילת מעצר בגין המסוכנות הרבה שנתגלתה, שכן מדובר בפריצה לדירה בעת שדייריה שהו בה ונמו את שנתם. בית המשפט אף הדגיש את העבר הפלילי של השלושה, את העובדה ששמרו על זכות השתיקה וכי העורר תקף את אחד השוטרים. לפיכך הוחלט לקבל את הערר, חרף העובדה שתוצאה זו חייבה את החזרתם של השלושה אל תא המעצר.

5.דין הערר להתקבל.

הנני בדעה, כי בעניינו של העורר ראוי אכן לעשות שימוש בחלופת מעצר. יש לזכור, כי העבירה העיקרית הינה עבירת רכוש אחת ויחידה. אכן, לעורר, ואף לאחרים, מיוחסת עבירה של הכשלת שוטר, הקשורה להתנגדות למעצר. העורר מואשם, כמו כן, בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, שכן על-פי הנטען הוא דחף את אחד השוטרים. מכתב האישום עולה, כי במדרג של תקיפה, אין מדובר בשלב גבוה. אף העבר הפלילי של העורר אינו מכביד. אעיר במאמר מוסגר, כי נראה שיש הבדל בין העבר הפלילי של העורר לבין עברם של שני האחרים. אומנם, עברו הפלילי של העורר כולל עבירות רכוש, אך אלה אינן מן השנים האחרונות. כמובן, שלצד נתונים אלה יש להוסיף את העובדה שהעורר היה משוחרר במשך עשרה ימים. כאשר ניתן המשקל הראוי לשיקולים הרלוונטיים, יש לקבוע כי חלופת המעצר שקבע בית משפט השלום הינה ראויה.

6.אשר על כן, הנני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטתו של בית משפט השלום בעניינו של העורר.