בש"פ 7705/01 אחמד כבהה נ. מדינת ישראל

העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו על ידי בית משפט השלום, שהחלטתו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, שדחה את עררו. העורר מואשם בפציעה בנסיבות מחמירות.

ברקע אישומים אלה, אירוע קשה וחמור בו תקף העורר אדם אחר, חתך אותו באמצעות סכין בפניו, ניסה לדקור אותו בצווארו, גרם לו לחבלה של ממש שהצריכה תפירה ואישפוז.

טענתו המרכזית של הסניגור היא כי אין ראיות לכאורה וכי הודעותיו של המתלונן סותרות הן. לחילופין טוען הוא לחלופת מעצר, באשר אין בעורר מסוכנות ומתסקירי המבחן שנמסרו לבית משפט השלום עולה המלצה לשחרורו בתנאי מעצר.

בית משפט השלום דן בעניין שלוש פעמים. בהחלטה הראשונה מיום 22.8.01 קבע כבוד השופט אפרתי לאחר שניתח באריכות ובפרוטרוט את טענות ב"כ העורר בדבר היעדר ראיות כאלה כי, קיימות ראיות לכאורה. נראה לי כי לא יצאה שגגה מלפני בית משפט השלום בנושא זה וקביעותיו מקובלות עלי. באותה החלטה הוזמן תסקיר מבחן לעניין שקילת חלופת מעצר. התיק עבר לשופטת מ' דיסקין, ובית משפט השלום חזר וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ודחה את המלצת שירות המבחן שהתבססה על מפגש קצר עם העורר, שבמהלכו שלל התנהגות בלתי תקינה באשר לאירוע. לפיכך, לא נמצא בסיס לקביעה של העדר דפוסים תוקפניים על רקע הכחשת העבירה, מה עוד שלחובתו של העורר הרשעה קודמת בעבירת אלימות - תקיפת שוטר ומאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. עם זאת, הורה בית המשפט להגיש תסקיר משלים, וכך אכן נעשה. בעקבות התסקיר המשלים בחן בית המשפט את התסקירים כולם והגיע למסקנה שהמעשה החמור והברוטלי שמיוחס לעורר וההרשעה הקודמת בעבירה מאותו סוג, מוליכים למסקנה אחת ויחידה והיא, כי העורר מסוכן לציבור.

נוכח אלה מצא בית המשפט פער לא מוסבר בין דבריו של העורר המובאים בתסקיר המבחן לבין ההמלצה בו. אוסיף ואציין כי בתסקיר מ5.9.01- מעיד על עצמו קצין המבחן "אנו מתקשים להעריך באופן חד משמעי את מידת המסוכנות במקרה זה".

בית המשפט המחוזי דחה את עררו של העורר הן בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, והן בשאלת חלופת המעצר.

העורר נתון במעצר מ5.8.01-. המשפט קבוע ל26.12.01-. לאחר 26.12.01 יהיה העורר רשאי להגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בשאלת חלופת המעצר, אם המשפט לא ייקבע לסיום במהרה ואם יהיה בידו להציע חלופה טובה וראויה יותר מזו שהוצעה על ידו בעבר.

הערר נדחה.