פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
7713/97
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
ה
עורר:
קאיד מצארווה
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 21.12.97 בב"ש
2366/97 (ת.פ. 194/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' בייזר
תאריך
הישיבה: טו בטבת התשנ"ח (13.1.98)
בשם
העורר: עו"ד דוד זילברמן
בשם
המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין
החלטה
בקשת המדינה לעצור את העורר - המואשם בחבלה בכוונה מחמירה על רקע סכסוך עם משפחה שכנה - נדחתה. בית-המשפט המחוזי ציוה על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים, לרבות "מעצר-בית".
בתאריך 13.12.97 - כחודש לאחר שחרורו בערובה - נתפס העורר על-ידי סיור משטרתי כשהוא יושב במכונית החונה ליד ביתו. העורר נעצר ובית-המשפט המחוזי קבע כי מעשהו זה מורה שלא ניתן לסמוך עליו והורה על מעצרו עד תום ההליכים.
מכאן הערר.
אכן, מעצרו של העורר כתגובה מיידית להפרת תנאי השחרור היה צעד נכון. ברם, הדעת נותנת כי חודש המעצר שבו היה נתון בשל ההפרה לימד אותו לקח וכי בעתיד ישמור על תנאי השחרור. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי העורר היה נתון במעצר כחודשיים לפני ששוחרר בערובה וכי משפטו אמור להתחיל בעוד חודש. מכאן שההליכים, שעד לסיומם נעצר, עלולים להתמשך חודשים רבים ולהאריך את המעצר. זאת, על-אף קביעת בית-המשפט המחוזי כי ניתן על-ידי תנאים מגבילים לבטל את הסיכון למשפחה היריבה.
אשר-על-כן אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים ומחזירה על כנה את החלטתו לשחררו בערובה בתנאים מגבילים.
ניתנה היום, טו בטבת תשנ"ח
(13.1.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97077130.
L03