בש"פ 7729/95 שתיווי אלכמלאת נ. מדינת ישראל

בהליך זה נפסק שכר טירחה לבאת כוח העורר. המדובר בהליך משנת 1995, אשר בקשת שכר הטירחה בו הוגשה ביום 26.11.03, כשמונה שנים לאחר מתן ההחלטה בהליך. בהחלטה על שכר הטירחה בתיק זה, מיום 18.1.04, נפסק לבאת כוח העורר שכר טירחה על פי התעריף הנוהג כיום, בצירוף הפרשי רבית והצמדה מיום ההחלטה הנ"ל עד ליום התשלום בפועל. הבקשה שבפניי היא בקשה לתיקון טעות סופר, ובה נטען כי היה מקום להורות על פסיקת רבית והצמדה מיום ההחלטה שסגרה את ההליך (1995).

דין הבקשה להידחות. לא נפלה בהחלטה כל טעות סופר. משהוגשה הבקשה במועד שהוגשה, הדרך הסבירה לפסיקת שכר טירחה היתה לבסס את הפסיקה על התעריף הנוכחי, ולהורות על הצמדה מיום ההחלטה 18.1.04 ואילך, ולא להורות על הצמדה וריבית לאורך תקופה של שמונה שנים. הדבר נעשה בכוונת מכוון, ולא היתה כל טעות או השמטה העשויים להוות טעות סופר. יצויין, כי המבקשת גם אינה מצביעה על סיבה סבירה מדוע יינתן למי שמשתהה משך שנים בהגשת בקשתו לשכר טירחה, תגמול בצורה של פסיקת ריבית לאורך תקופה זו. היא אף אינה מצביעה על כל פגיעה בזכות ראויה להגנה שלה, הטמונה בפסיקת ההוצאות כפי שנעשתה. אכן, פסיקת ההוצאות לפי התעריף הנוכחי היא פיצוי הולם, בנסיבות העניין, על אי התשלום משך השנים. בוודאי, שאין מקום לפיצוי כפול, היינו, גם פסיקת הוצאות על פי התעריף הנוכחי, וגם ריבית והצמדה משנת 1995, בה הסתיים הטיפול בהליך.

אשר להחלטות אחרות אליהן מפנה המבקשת, הרי שלכל היותר מעיון בהן עולה כי דווקא בהן יתכן שנפלה טעות קולמוס, וממילא לא ניתן להישען על מה שנפסק בהן כעל תקדים.

הבקשה נדחית.