בש"פ 7742/98 גאזב אל גוואברה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בשבתו בערר על החלטת בית משפט השלום הורה על חלופת מעצר בתנאים. אף שהסנגור המלומד טען בערר שהגיש להעדר ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר, התמקד הוא במיוחד בתקיפת התנאים שהתנה בהם בית המשפט המחוזי את שחרורו של העורר, במסגרת חלופת מעצר.

2.העבירות המיוחסות לעורר הן: קשירת קשר לביצוע עוון; כרייה שלא כחוק; גניבת חול; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; נהיגה בקלות ראש; מעשי פזיזות ורשלנות; השמדת ראיה; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא ביטוח.

3.צרוף תנאי השחרור עליהם החליט בית משפט השלום לאלה שהתנה בית המשפט המחוזי הם: העורר ישהה במעצר בית לילי בין השעות 20:00 ועד 06:00 בבוקר המחרת, עד תום ההליכים נגדו; פסילת רישיון הנהיגה של העורר, שנפסל מינהלית קודם לכן, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו; חתימה על ערבות עצמית על סך 75,000 ש"ח וערבות צד ג' על סך 50,000 ש"ח; הפקדת סך של 3,000 ש"ח במזומן; איסור על העורר ליצור קשר ישיר או עקיף עם המעורבים באירוע שעובדותיו מובאות בכתב האישום; רשות למשטרה לבדוק בכל עת אם העורר מקיים את תנאי מעצר הבית; כמו כן נקבע כי אם העורר יפר אחד מתנאי השחרור, ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי "כבוד השופט ברק, כדרכו, בחן את החומר ביסודיות ובקפדנות וקבע כי אכן ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב". עוד הוסיף בית המשפט, כי אף הוא בחן את חומר הראיות - ואכן כך עולה מהחלטתו - והסיק ממנו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לעורר. אינני מוצאת לחזור על נתוח הדברים שעשה בית המשפט בהחלטתו הן משום שדי בהם כדי לאשר את מסקנתו והן משום ששאלה זו איננה מרכז טיעונו של בא-כוח העורר, ובצדק.

5.בא-כוח המשיבה מתח ביקורת על עמדת בית המשפט המחוזי לפיה המסוכנות שמכוון לה בית משפט קמא יסודה לא בכריית חול ולא בגניבתו אלא כפי שמשתמע מן ההחלטה, במעשים שיש בהם "כדי לסכן חיי אדם ובטחון הצבור". לטענתו שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ראו בכרייה ובגניבת החול עבירות חמורות דיין כדי שמבצעיהן ייחשבו כמסוכנים לצבור באופן שתקום עילת מעצר נגדם.

6.בא-כוח המשיבה טען בלהט לנזק העצום הנגרם על-ידי כרייה בלתי חוקית הפוגעת בדיונות הטבעיות שבחוף, בתשתיות חשמל ומים, במי תהום, בצנור המרכזי של הכור הגרעיני, בצנורות של מקורות, ועוד. מה עוד שגניבות אלה הגיעו לממדים של 10% מהתצרוכת הלאומית. אכן, פגיעות קשות וחמורות הן אלה ויש להתייחס לעבירות מסוג זה ולעבריינים המבצעים אותן במלוא חומרת הדין; אלא שאינני סבורה כי אני נדרשת להחליט בענייננו, אם העבירות מקימות עילת מעצר אם לאו, כאשר קיומה של עילת מעצר איננו שנוי באופן רציני וממשי במחלוקת. וגם אם יש מחלוקת וראוי לתת את הדעת לשאלת קיומה של עילת מעצר, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי - והדבר מקובל עלי - כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר. על כל פנים נראה לי כי השאלה האמיתית העומדת לדיון היא, אם יש מקום להקל בתנאים שנקבעו לשחרור ממעצר.

7.לפי כתב האשום, נהג העורר במשאית עם עגלה כששתיהן עמוסות חול אותו כרה באיסור וללא זכות כרייה. אותה עת היה הוא נתון בשלילת רשיון נהיגה, דבר שלא הרתיע אותו הן מלנהוג ברכב בעבירה והן מלבצע עבירות נוספות כמיוחס לו. הנאשם לא היה לבדו ועומדים איתו לדין 4 נאשמים נוספים, כולם נהגי משאיות המואשמים באותן האשמות ככל שהדבר נוגע לכרייה הבלתי חוקית. מכאן, שאין מדובר לכאורה בכרייה מקרית לצורך פרטי. גם ההתנהגות המיוחסת לו לאחר שנתפס, אינה מותירה מקום להקל עמו בתנאי השחרור.

8.העובדה שהעורר הוא נהג במקצועו ופרנסתו מתקפחת, אינה עומדת בשום יחס אל מול העובדות שנהג ללא רשיון וללא ביטוח לשם ביצוע עבירה אחרת והסתבך לכאורה בעבירות קשות נוספות עם המשטרה.

9.לאחר ששקלתי את הטענות שהועלו בכתב ובעל פה ועיינתי עיין היטב בהחלטות של הערכאות השונות שדנו בעניין בגלגוליו השונים ובכל החומר שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה שאין לשנות מן התנאים שנקבעו. ונראה לי ששחרורו בתנאים שנקבעו עושה עמו חסד.

הערר נדחה.