בש"פ 7745/21 מדינת ישראל נ. חסן אבו גריבה

1.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (להלן: חוק המעצרים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר

שבע (השופט נ׳ אבו טהה ) במ״ת 68243-10-21 שניתנה ביום 11.11.2021, בגדרה נדחתה בקשת המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו מאחורי סורג ובריח, ונקבע כי המשיב ייעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים מגבילים ובכפוף להפקדת ערבויות, וכן הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 28.10.2021 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: החוק ); מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק; ומעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק.

3.

כתב האישום המלא צורף להודעת הערר והובא לעיון בית המשפט. בשל צו איסור פרסום החל גם על פרטי כתב האישום, יצויין בתמצית כי על פי כתב האישום, המתלוננת הכירה את המשיב על רקע עבודתו במוסד רפואי בבאר שבע וביקשה להתייעץ איתו. המשיב הוביל אותה לחדרי הסגל במוסד הרפואי ושם תקף אותה מינית בכך שביצע בה מעשה סדום ובעל אותה שלא בהסכמתה החופשית.

4.

בד ובד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען, בין היתר, כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, ועילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, בשל האלימות החמורה שבה בוצעו העבירות. לחילופין עתרה המדינה להפנות את המשיב לקבלת תסקיר מעצר אשר יעמוד על רמת מסוכנותו וכן על התאמת החלופה המוצעת על-ידי המשיב להשיג את תכלית המעצר.

5.

בא-כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען לכרסום משמעותי בתשתית הראייתית, בין היתר בשל כך שלטענתו גורמים שונים הפעילו לחץ על המתלוננת להגיש תלונה נגד המשיב. עוד טען המשיב כי בנסיבות העניין יש לשחררו לחלופת מעצר ולחילופין לעצרו במעצר בפיקוח אלקטורני.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בהחלטתו מיום 11.11.2021 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתנאים מגבילים.

7.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית עובדתית לכאורית לאישומים המיוחסים למשיב במסגרת כתב האישום, ללא כרסום משמעותי בראיות כנטען. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על חומרת העבירות המיוחסות למשיב, תוך שציין כי אל החומרה הטבועה במעשים הללו נוסף נופך נוסף והוא פגיעה חמורה באמון המתלוננת שהתייעצה איתו בכובעו כרופא פסיכיאטר, גם אם לא במסגרת מערכת יחסים של מטפל ומטופלת.

8.

לצד זאת, צוין כי מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח יעשה רק כאשר כלו כל הקיצין ובהיעדר אפשרות אחרת הפוגעת במידה פחותה בחירות הנאשם ואשר יש ביכולתה להשיג את תכליות המעצר. בענייננו, כך נקבע, המשיב ניהל אורח חיים נורמטיבי ללא מעורבות בפלילים עד למעצרו הנוכחי אשר ניכר שמהווה גורם מרתיע עבורו. כן צוין, כי תקופת הזמן שחלפה מיום ביצוע המעשים לכאורה, כשנה ושלושה חודשים, משליכה על עוצמת עילת המעצר הסטטוטורית. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי התרשם מהמפקחים המוצעים באופן ישיר, וכי הם הותירו רושם חיובי כמי שמבינים את משמעות משימת הפיקוח. בית המשפט המחוזי הבהיר כי אמנם במצב דברים רגיל רצוי שכל שחרור לחלופת מעצר ייבחן גם על-ידי שירות המבחן, ואולם מאחר שבמקרה הנוכחי המתנה לקבלת תסקיר מבחן עלולה להימשך כ-12 שבועות בשל העומס הרב המוטל על שירות המבחן במחוז דרום, הרי שבמכלול הנתונים אין להורות במקרה הנוכחי על המתנה כאמור. זאת, בין היתר, לנוכח המרחק של המקום בו ישהה המשיב ממקום מגוריה של המתלוננת; התאמת המפקחים למלאכת הפיקוח; וחלוף הזמן מביצוע המעשים המיוחסים למשיב.

9.

בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר בחינת מכלול הנסיבות והשיקולים, מעצרו של המשיב במתכונת של פיקוח אלקטרוני לצד פיקוח אנושי ייתן מענה הולם לרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. לצד זאת, קבע בית המשפט המחוזי שורה של תנאים מגבילים בעניינו של המשיב, והורה על קבלת תסקיר מעצר והמשך דיון ביום 11.1.2022.

על החלטה זו נסוב הערר שלפניי.

טענות הצדדים

10.

לטענת המדינה, בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני נותן מענה הולם לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, ובוודאי טרם ביצוע תסקיר בעניינו על-ידי שירות המבחן. המדינה מדגישה כי המעשים המיוחסים למשיב הם אכזריים וחמורים ביותר, המעידים על מסוכנתו הרבה. לשיטתה, חומרת המעשים אף מתחזקת לאור נסיבות ביצוע העבירה, ובכלל זה הימצאותם של המשיב והמתלוננת במרכז רפואי פעיל בו יש אנשי צוות ומאבטחים שיכלו להיכנס לחדר בכל עת, ומדגישה כי כל אלה לא הרתיעו את המשיב מלבצע את מעשיו החמורים במתלוננת.

11.

בהמשך לכן מציינת המדינה כי חוק המעצרים מורה כי לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירות שיוחסו למשיב, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו, אשר לא התקיימו בענייננו. לטענת המדינה, דווקא הפער בין אורח החיים הנורמטיבי שניהל המשיב עד לאירועים הנדונים לבין המעשים המיוחסים לו הוא פער מטריד שראוי להיבחן על-ידי הגורמים המקצועיים המתאימים לכך בשירות המבחן. המדינה אף מבקשת להדגיש כי גם אם היה מוגש תסקיר חיובי בעניינו של המשיב, הרי שלא היה מקום להורות על חלופת מעצר במקרה הנדון לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב.

12.

במסגרת הדיון שנערך לפניי, סמך בא-כוח המשיב ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וציין כי מדובר בהחלטה מנומקת המאזנת נכונה בין כלל השיקולים הנדרשים במקרה הזה. בא-כוח המשיב הוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה בית המשפט הדן במעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו אינו מחויב לקבלת תסקיר טרם קבלת ההחלטה, וכן הפנה לפסיקה שממנה עולה כי אף נאשמים בעבירות מין חמורות נעצרו במעצר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו ושמעתי את באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.

14.

נקודת המוצא לדיונינו מצויה בסעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים המורה כלהלן:

"על אף האמור בסעיף 21א(א), לא יורה בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר מעצר כאמור בסעיף קטן (א) לגבי עצור כמפורט להלן, אלא מטעמים חריגים שיירשמו :

(1)

מי שנאשם בעבירה המנויה בסעיף 22ב(ב) ;

(2)

מי שנעצר או נאסר בעבר" (ההדגשות הוספו, י.ו).

15.

סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים מפנה לסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, שבו מנויות עבירות שונות ובהן – "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או

באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם" (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים; ההדגשה הוספה, י.ו.).

16.

מכאן, כי הוראה על מעצר בפיקוח אלקטרוני של מי שנאשם בעבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות לא תינתן בלא קבלת תסקיר מעצר, אלא מטעמים חריגים שיירשמו.

17.

בענייננו, המשיב מואשם בעבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה בכוח – אשר בוצעו כולן תוך הפעלת כוח ואלימות כלפי המתלוננת, כפי שעולה מעובדות כתב האישום אשר הובא לידיעת בית המשפט. כל זאת, כאשר המשיב מנצל את מעמדו כרופא ובעל סמכות מקצועית ביחס למתלוננת, אשר פנתה אליו לקבלת ייעוץ מקצועי. לאור האמור, יישום מצוות סעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים על ענייננו מוליך למסקנה כי הוראה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ללא קבלת תסקיר מעצר קודם לכן לא תינתן ללא טעמים מיוחדים שיירשמו. כפי שיובהר להלן, איני סבורה כי טעמים מיוחדים כנדרש התקיימו בעניינו של המשיב, ולמעשה ההיפך הוא הנכון – קיימים טעמים כבדי משקל התומכים בקבלת תסקיר מעצר מהגורמים המקצועיים בשירות המבחן על-מנת להעריך את מסוכנותו של המשיב על בסיס נתונים רבים ככל האפשר, זאת בנוסף למסוכנות הלכאורית הנלמדת מעצם ביצוע המעשים המיוחסים לו.

18.

כך, כפי שציינה המדינה בטיעוניה, קיים פער משמעותי בין אורח חייו הנורמטיבי לכאורה של המשיב אותו ניהל עד האירועים המתוארים בכתב האישום ותפקידו הטיפולי כרופא פסיכיאטר לבין המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. מעשים אלה, אשר בוצעו על-פי הנטען בחדר המנוחה של סגל המרכז הרפואי, במהלך יום העבודה, מעידים כי המשיב פעל ללא מורא כי העוברים והשבים יכנסו לחדר ויתפסו אותו בשעת מעשה. אף אני סבורה כי ראוי לבחון את הפער האמור ואת מכלול נסיבותיו של המשיב באופן מקצועי תוך הערכת המסוכנות הנשקפת ממנו, וזאת בטרם קבלת החלטה שיפוטית בעניין הוצאתו של המשיב ממעצר תחת סורג ובריח.

19.

בהקשר זה אבקש להוסיף כי העומס המוטל על שירות המבחן וזמני ההמתנה החריגים לקבלת תסקירי מעצר במחוז דרום, כפי שמתואר בהחלטת בית המשפט המחוזי, אינם יכולים, לגישתי, כשלעצמם, לשמש "טעמים מיוחדים" כמשמעם בסעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים. יש לקוות כי הגורמים האמונים על הקלת העומס על שירות המבחן במחוז דרום יפעלו לשם קיצור זמני ההמתנה לקבלת תסקירי מעצר, ואולם אף לנוכח האילוצים המערכתיים המתוארים יש להביא בחשבון את האינטרסים הציבוריים המוגנים באמצעות עילות המעצר השונות.

20.

לאור כל האמור: דין הערר להתקבל.

המשיב ייוותר במעצר מאחורי סורג ובריח עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי אשר תתקבל לאחר קבלת תסקיר המעצר בעניינו.