בש"פ 7747/00 מדינת ישראל נ. עואד אבו כף

1.על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס לו עבירה של אינוס כלפי אחות אשתו של אביו. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נכנס המשיב בלילה לבית אחותה של המתלוננת, שבו ישנה המתלוננת, הפשיט אותה מבגדיה, סטר על לחייה, השכיב אותה ובעל אותה שלא בהסכמתה. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' לרון), בהחלטתו מיום 26.10.00 ובשתי החלטות נוספות מיום 27.10.00, דחה את בקשתה של המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורה לשחררו כנגד ערבויות ובתנאי שיימצא ב"מעצר בית מלא" במקום שנקבע לכך.

המדינה עררה על ההחלטה.

2.כפי שסבר כבוד הנשיא, יש לשחרר את המשיב בערובה לאור השאלות שמעורר העיון במכלול הראיות - שעליהן עמד בפירוט - בעיקר לגבי אמינות גירסתה של המתלוננת. עוד סבר כי דרגת מסוכנותו של המשיב איננה מחייבת מעצר בפועל ושלילת כל חלופה אחרת.

אינני רואה צורך לחזור ולעמוד על כל פרטי הראיות שעליהן הרחיבו באי כוח בעלי הדין את הדיבור, כל אחד לשיטתו. לצורך העיון בהן גם הגיש בא כוח המדינה את תיק החקירה. דייני שאומר כי מקובלת עלי התרשמותו של כבוד הנשיא מן הראיות, אולם מסקנתי שונה. כפי שאמר בהחלטתו מיום 26.10.00: "אי אפשר לשלול את המסקנה שקיים יסוד סביר להרשעה כפי שהפסיקה דורשת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, אך הדברים בהחלט בעייתיים וקיים גם יסוד, אינני בא לקבוע אם באותה מידה או במידה שונה במקצת, לאפשרות שבסופו של דבר תתקבל גירסתו של המשיב [העורר - י' ט']". אכן, קיימים ספקות, אולם נראה לי שיש בראיות פוטנציאל מספיק להרשעה, שאולי יימוג במהלך המשפט. בשלב זה יש לקבוע שדי בהן כדי לשמש ראיות לכאורה.

אשר לעילת המעצר, הנה עולה מסוכנותו של המשיב מתוך נסיבותיה של העבירה. מסופקני אם יש בראיות אחיזה מספקת לטענת המדינה כי המשיב - להבדיל מבני משפחתו - עלול לשבש הליכי משפט.

3.במצב דברים זה ולמרות הספקות נראה לי כי אין מנוס מלעצור את המשיב עד תום ההליכים. עם זאת ראוי שעדותה של המתלוננת תיגבה במועד מוקדם ככל האפשר. לאחר מכן יוכל בא כוח המשיב לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, אם יימצא שחל כרסום בראיות המצדיק את שחרורו של המשיב.

4.לפיכך אני מבטל את ההחלטה לשחרר את המשיב ומורה לעצור אותו עד תום ההליכים.