בש"פ 7750/04 דוד אמר נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע יחד עם שניים אחרים, אמיר פארס ובנימין ראובן (להלן: אמיר ובנימין ), בעבירות של תקיפה בחבורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. על-פי המתואר בכתב-האישום, שהו העורר, אמיר ובנימין במועדון ה"מילניום" באשדוד בלילה שבין ה-10.4.2004 ל-11.04.2004 ובסמוך לשעה 03:50 פרצה קטטה בין אמיר לאדם אחר בתוך המועדון. ולדימיר פרשקוב (להלן : "המתלונן" ), אשר עבד כמאבטח במועדון באותו מועד, ביקש להפריד בין הניצים ודרש מאמיר לצאת מן המועדון. על רקע זה תקפו אמיר, העורר ובנימין את המתלונן, תוך שאמיר דוקר אותו בסכין בגבו ובמותנו והעורר ובנימין מכים אותו ובועטים בצווארו ובבטנו כשהוא מוטל על הרצפה. על-פי הנטען בכתב-האישום החזיק העורר סכין בידו לאורך כל מהלך האירוע. כתוצאה מן הדקירות שנדקר, נזקק המתלונן לאשפוז ולניתוח.

2.בד בבד עם הגשת כתב-האישום עתרה המשיבה למעצרם של השלושה עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בהחלטתו מיום 28.4.2004 קבע בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון), כי מעיון בחומר החקירה עולה שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לשלושה. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי עוצמת הראיות לכאורה כנגד אמיר היא משמעותית ושוללת בחינת חלופה שאיננה מעצר של ממש. לגבי העורר ובנימין, לעומת זאת, סבר בית-המשפט, כי יש חולשה מסוימת בחומר הראיות ועל כן, הורה על קבלת תסקיר שרות המבחן בעניינם. הגשתו של התסקיר נתעכבה ולפיכך, הורה בית המשפט ביום 13.5.2004 על שחרורם של העורר ובנימין לחלופות מעצר. לגבי העורר קבע בית-המשפט, כי הוא ישהה ב"מעצר בית" מלא בבית אחותו תחת השגחתה וכן תחת השגחת אביו לפרקים.

3.העורר הפר את תנאי השחרור שנקבעו לו וביום 18.7.2004 התחמק מבית אחותו בעודה ישנה ונמצא כשהוא שיכור בחוף "הקשתות" באשדוד. בעת שנעצר השתולל, קילל את השוטרים, ואף שבר את זכוכית השולחן בתחנת המשטרה. בעקבות כך הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות בציינה, כי באותו היום שבו נתפס העורר כשהוא מפר את התנאים, אמור היה להתייצב אצל הממונה לעבודות שירות. למרות כל אלה, ראה בית-המשפט המחוזי לנכון ליתן לעורר הזדמנות נוספת ובהחלטתו מיום 22.7.2004 (כבוד השופטת ר' אבידע) הורה כי העורר ישהה בתנאי "מעצר בית" מלא בבית אחיו ותחת פיקוחו, ובהעדר האח בפיקוח אשת האח או אחיותיו של העורר. דא עקא, לא חלפו שבועיים ימים מאז ניתנה החלטה זו והעורר שב והפר את תנאי השחרור, כפי שהתברר לשוטרים שפקדו את בית האח ביום 5.8.2004. השוטרים נאלצו להמתין זמן רב מעבר לדלת הבית ומשנפתחה הדלת יצא האח פטריק ופנה אל מאחורי הבניין. באותו שלב, זיהו השוטרים את העורר כשהוא מבקש לטפס חזרה אל בית אחיו דרך חלון מסורג, ללא הצלחה וכשעוכב על-ידי השוטרים נדף מפיו ריח אלכוהול עז. בעקבות הדברים הללו הגישה המדינה בקשה נוספת לעיון חוזר בעניין מעצרו של העורר. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו בציינו כי העורר מפר באופן שיטתי את תנאי השחרור שנקבעו לו ואין ליתן בו אמון עוד. לפיכך, הורה בית-המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו וכן הורה על חילוט סך של 5,000 ₪ מתוך סכום העירבון הכספי שהפקיד.

4.מכאן הערר שבפני בו טוען העורר כי מדובר בהפרה מינימאלית של תנאי השחרור, כי יצא לשאוף אויר בסמוך לבית-האח וכי לא ביצע כל עבירה נלווית במהלך שהותו מחוץ לבית. כמו-כן, מציין העורר כי בטרם נעצר ראוי היה להזמין תסקיר נוסף של שירות המבחן בעניינו וכן ראוי היה, לטענתו, להביא בחשבון את העובדה כי קיימת חולשה ממשית בחומר הראיות לכאורה שנאסף נגדו, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו.

5.דין הערר להידחות.

העורר הורשע בעבר בעבירות רכוש ובעבירות אלימות ובכללן דקירת אדם אחר בסכין בנסיבות הדומות לאלה המתוארות בכתב האישום במקרה שלפנינו. את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום דנן עבר העורר בעודו מרצה עבודות שירות בגין העבירות הקודמות שבהן הורשע וכשמאסר מותנה בן 6 חודשים תלוי ועומד נגדו. למרות זאת, מצא בית משפט קמא ליתן לו הזדמנות אחר הזדמנות להוכיח כי הוא ראוי לאמון והורה על שחרורו בתנאים מגבילים. העורר הפר פעמיים את תנאי שחרורו והוכיח כי לא היה ראוי לאמון שניתן בו, כי יש קושי לפקח עליו וכי אין לבטוח בו בדרך של קביעת חלופת מעצר בענינו.

הערר נדחה.