בש"פ 7756/01 חיים סדרס נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחרים, עבירות מרמה בהיקף של מליוני שקלים.

במסגרת בקשה להטלת ערבויות, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת לבהר-שרון) על הפקדת סכום של 300,000 ש"ח על ידי העורר, כנגד ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו, להבטחת התייצבותו לדין.

בקשה לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) שקבע, כי לא מצא נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה וכי ההחלטה אינה מצדיקה עיון מחדש בה.

הערר שלפנינו הוא על ההחלטה השניה. העורר טוען כי צו עיכוב היציאה מהארץ, עומד על כנו משנת 1997 ואין הצדקה, משום בחינה, להשאירו על כנו. כן הדגיש הסניגור כי המשפט, שטרם החל, צפוי להימשך זמן רב ביותר ואין הצדקה למנוע מאדם לצאת את הארץ במשך תקופה כה ארוכה, גם כאשר כתב אישום תלוי ועומד נגדו.

הטענה המרכזית של העורר היא העדר יכולת כספית להפקיד סכום של 300,000 ש"ח, דבר המונע, ללא הצדקה, את ביטול צו עיכוב היציאה. לדבריו, הצו המורה על הפקדה זו שאין יכולת לעמוד בה, כמוהו כהטלת צו עיכוב השולל את חירותו ואת חופש התנועה של העורר, למשך שנים רבות. עוד טען הסניגור כי ניתן להסתפק בסכום שהופקד בהליך אחר בסך 46,000 ש"ח ובערבות צד ג' על סך 400,000 ש"ח.

אכן, גם נאשם שתלוי ועומד נגדו אישום פלילי חמור נהנה מחזקת החפות וזכאי לחירות. אלא, כנגד זכויות יסוד אלה עומדים אמצעים שהמחוקק נתן בידי בית המשפט להבטיח ערכים ועקרונות אחרים אותם יש לאזן כנגד אותם זכויות. בין אלה נמצאת הסמכות לעכב יציאת אדם מהארץ ולאפשר ביטול העיכוב על ידי בטחונות מתאימים.

לאור העבירות החמורות המיוחסות לעורר ולאור העובדה שלטענתו אין לו רכוש מכל מין וסוג שהוא בארץ, מאחר ולטענת המשיבה לעורר קשרים בחו"ל וחברתו לחיים היא תושבת זרה, יש חשש ממשי שאם לא תופקד ערבות בסכום משמעותי, ימלט העורר מאימת הדין ולא יתייצב למשפטו. מכאן שהמפתח בידי העורר - ברצותו לצאת מהארץ יפקיד את הסכום שנקבע שאיננו מופרז בהתחשב בעבירות ובסכומים הקשורים בהם. אלא מאי? שלטענת העורר אין בידו סכום כזה. טענה זו הועלתה בבקשה לעיון חוזר ובבקשה שלפני, אלא שלבד מטענתו של העורר בעניין זה, אין בפני, וככל הנראה, לא היו בפני בית המשפט המחוזי, ראיות מספקות לאישוש טענה זו כך שאין ביכולתי לקבוע אם אכן אין בידי העורר להפקיד את הסכום שנקבע ומכאן שלא ניתן לדון בשאלת ההשלכות של העדר יכולת זו על ביטול צו העיכוב, מה עוד שגם אם אין לעורר יכולת, עדיין מוצדק לעכב את יציאתו כפי שהוחלט. הערבויות שהופקדו בהליך אחר אינן מספקות, מה עוד שערבות צד ג' לא הוגשה שם בהתאם לצו שניתן.

הטענה לפיה ביטל בית משפט זה צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה נגד העורר בגין המעשים נשוא האישומים, אינה מסייעת בידו. שם עמדה על הפרק שאלת היכולת לגבות את המס מנכסיו של העורר ובית המשפט הביע ספק אם ניתן לעכב יציאה מהארץ כאמצעי לחץ לגביית חוב אזרחי וקבע כי אין מקום לעכב יציאתו של אדם מהארץ לתקופה בלתי מוגבלת אם אין ראיה שעיכוב זה יועיל לקדם מטרה יעילה כלשהי. בענייננו, המטרה איננה גביית מס אלא הבטחת מיצוי דין פלילי עם העורר והבטחת התייצבותו למשפט.

לאור האמור נדחה הערר. אין בכך כדי לנעול את הדלת בפני אפשרות של הידברות בין העורר והמשיבה על מנת להגיע להבנה בקשר לערבויות חילופיות מספיקות.