בש"פ 7767/98 אלון חזן נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' דוויק), הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. על כך הערר.

העורר נאשם באינוס, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובתקיפה בנסיבות מחמירות. המעשים שיוחסו לעורר הם תקיפה מתמשכת של חברתו שהיתה בת זוגו במשך השנים 93-98, מאז היותו כבן 16 והיא כבת 14. משפחותיהם של השניים התגוררו זו בקרבת זו ולפי הנטען על-ידי הסנגוריה היו סכסוכים בין המשפחות שהולידו את התלונה.

2.הסנגור המלומד התרכז, בצדק, בנושא חלופת המעצר. לטענתו, ניתן לקבוע חלופת מעצר שתבטיח את שלומה ובטחונה של המתלוננת. אלא שהתמונה המצטיירת מתוך החומר, כפי שעולה מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, חמורה לאין ערוך מזו המתוארת על-ידי הסנגור.

3.הרקע לתקיפות ולמעשה האינוס המיוחסים לעורר הוא, ככל הנראה, קנאתו הקשה למתלוננת ואולי גם אופיו האלים של העורר, שאינו שולט ברוחו ובמעשיו בכל מה שקשור ליחסיו עם המתלוננת.

כעולה מן העדויות, סבלה המתלוננת במשך תקופה ארוכה מתקיפות חוזרות ונשנות כאשר העורר מפליא בה מכותיו המשאירות בגופה סימנים עליהם העידו מספר עדים. על-פי תיאורה שלה, חייתה המתלוננת בפחד מתמיד מפני העורר. מערכת היחסים ביניהם הייתה מערכת טעונה רגשית באופן שהמתלוננת ספגה את המכות שהומטרו עליה מבלי להתלונן. התקיפות התרחשו, לעתים, גם בנוכחות בני משפחה שהעידו עליהן.

4.התמונה המצטיירת מפי אמה של המתלוננת, מפי אחותה, מפי אחיה, מפי בת דודתה, מפי מעבידה, מפי העובדת הסוציאלית, ובסופו של דבר, גם מפיה של המתלוננת עצמה, היא תמונה קשה ואכזרית. מדובר בנערה צעירה שנקלעה למערכת יחסים בה רצתה, ככל הנראה, מן הבחינה הרגשית, אולם לא היה בה העוז להביא את מסכת ייסוריה לידיעת אחרים ובוודאי לא לידיעת המשטרה.

אף שבסופו של דבר הגיעה למשטרה, ושפכה את לבה בפני חוקר, לא נאותה להגיש תלונה. במערכת כזו, אין ספק שהעורר מסוכן למתלוננת ומהווה איום ממשי על שלומה ובטחונה הגופני והנפשי.

5.אלימותו של העורר עולה לא רק מיחסיו עם המתלוננת, אלא גם מן העובדה כי חלק מאלה שלכאורה יכולים היו למסור עדות רלוונטית לעניין שלפנינו, אינם מוכנים לעשות כך, ככל הנראה מתוך פחד מן העורר. כך הדבר לגבי שכנים, לגבי חברה של המתלוננת, לגבי קרובת משפחה נוספת ולגבי אנשים נוספים ששמותיהם נזכרים בזכרונות דברים שנערכו על-ידי המשטרה.

6.השופט קמא הביע אמנם תמיהה לגבי מעשה האינוס משום התנהגותה של המתלוננת לאחריו, כאשר בקשה להימנע מעימות עם אמה ואחותה שהתדפקו על הדלת, לאחר מעשה. יחד עם זאת, ציין הוא כי המתלוננת עמדה על גרסתה וכי על רקע היחסים הרצופים אלימות כנגדה, ובעקבות הפחד והחשש, בהחלט אפשרית תגובה כפי שהגיבה.

משקיימת גרסת המתלוננת אל מול גרסת העורר, תהיה זו מלאכתו של בית המשפט, שישמע את המשפט, להכריע בין הגרסאות. בשלב זה, די בחומר הראיות כדי להוות ראיה לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר.

7.על אף כל האמור לעיל, שומה עלינו לבדוק חלופת מעצר אפשרית. הדבר נעשה בערכאה ראשונה, שאף בקשה וקבלה תסקיר מעצר, ובית המשפט כתב בעקבותיו החלטה נוספת המתייחסת לשאלת החלופה. קצינת המבחן מסכמת את דבריה בקובעה כי אין לשירות המבחן המלצה לגבי חלופת מעצר.

החלופה המוצעת, הייתה ועודנה, בית מעבידו של העורר, שהוא בעל מוסך ומתגורר במושב. אלא שעולה מן התסקיר כי המעביד בטא ספקות לגבי יכולתו להשגיח על העורר במשך היממה כולה.

8.שקלתי מחדש את נושא החלופה והגעתי לכלל מסקנה כי הסיכון הכרוך בכך למתלוננת גדול מכדי שיהיה ראוי לקחת אותו על עצמנו.

לצערי, חזיון נפרץ הוא בימינו שגבר אלים מכה בשיטתיות אישה חלשה ממנו על-מנת להכפיף אותה לרצונו ולצרכיו, כשהיא עומדת חסרת אונים אל מול מילכוד שנראה לה כי אין מוצא ממנו.

9.הדברים מסתבכים כאשר קיים קשר רגשי בין בני הזוג ונוצרת תלות ביניהם. במצב דברים כזה נקרעת האשה בין רצונה להמשיך בקשר תוך ניסיון להבליג על ההתאכזרות כלפיה, ולעתים תוך השלמה עמה, לבין הרצון להתנתק ממעגל חיים קשה זה.

בענייננו, עברה המתלוננת - קטינה - כפי העולה מכתב האישום את שני השלבים הקשים, כאשר לאחר סבל מתמשך אזרה עוז והתלוננה על כך.

ראוי להגן על המתלוננת מפני העורר עד שיתן את הדין על מעשיו, אם ימצא אשם בהם.

אשר על כן, הערר נדחה.