בש"פ 7780/03 דניס רבייב נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.8.2003, (כב' הש' צ' גורפינקל), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.ביום 12.8.2003, הוגש כנגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, בשעה 1:00 בבוקר או בסמוך לכך בשבוע הראשון של מאי 2003, היכו העורר ושי שירזי אישה במהלכו של ריב; לאחר מכן, כאשר השכן שמעון עמרם הגיע וניסה להגן על האישה, היכו גם אותו, והוא אף נדקר על ידי העורר או על ידי שי שירזי פעמיים עם סכין או חפץ חד אחר; כאשר הגיע יוסי, אחיו של שמעון הנדקר, בניסיון לסייע לו, נדקר גם יוסי פעמיים על ידי העורר או על ידי שי שירזי. האחים הנדקרים נזקקו לטיפול רפואי, במסגרתו נתפרו חתכיו של שמעון, ויוסי נזקק לניתוח.

3.ביום 24.8.2003, החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. השופט גורפינקל בחן את השאלות הרלוונטיות לדיון מעצר, לרבות השאלה הראשונה – שאלת קיום ראיות לכאורה להוכחת אשמה. לפי ההחלטה, לא ניתן לקבוע בשלב זה מי דקר את האחים: העורר, או שי שירזי (אשר טרם נעצר באותה עת). בהחלטה מציין השופט גורפינקל, כי העורר סירב לענות על השאלה אם ידע שלשי שירזי סכין, אך מסר כי לא החזיק בעצמו סכין ו"מדגיש שלא ראה סכין בזמן הארוע". השופט גורפינקל קבע, כי יש ראיות לכאורה לדקירה על ידי העורר או על ידי שירזי, וכך, אף אם אין ראיות לכאורה המצביעות על העורר כ דוקר , יש ראיות לכאורה שהדקירה בוצעה על ידי העורר ושירזי, כמבצעים בצוותא. לביסוס קביעה זו, ציין בית המשפט:

"אדם שאינו מעורב בדקירה, אינו מנסה להרחיק עצמו מהארוע, כאשר תחילה מוסר המשיב [העורר – מ"נ] שם של אדם אחר שכביכול היה עימו, ולאחר מכן משנה את גרסתו ומוסר כי אדם אחר היה עימו, תוך שהוא מסרב לנקוב בשמו, ובחקירה מאוחרת כאשר שואלים אותו במפורש האם ידע שלשי שירזי יש סכין, הוא לא השיב בשלילה, אלא ענה שאינו מוכן לענות על שאלה זו, ומכאן עולה כי ידע שברשותו של שי, שעליו הוא מחפה, או מנסה לחפות, יש סכין. יש לייחס איפוא את מעשה הדקירה לא רק לשי, אלא גם למשיב כמי שהיה נוכח עם שי, השתתף בפועל בתגרה וידע על פי הראיות כי ברשותו של שי ישנה סכין ולפחות לאחר דקירתו של שמעון , כאשר הגיע יוסף למקום, היה ברור למשיב שברשות שי יש סכין" [ההדגשות הוספו].

4.העורר טוען, כי טעה בית המשפט המחוזי בקביעה, לפיה קיימות ראיות לכאורה לכך שיש לייחס לו את הדקירה, כדוקר בפועל או כמבצע בצוותא.

5.ביום מעצרו עד תום ההליכים של העורר הסגיר שירזי עצמו. בחקירתו הוא הכחיש כל קשר לארוע ואפילו הכחיש כי הוא מכיר את הכתובת נשוא הארוע.

6.בדיון בע"פ ציין ב"כ המאשימה כי המאשימה אינה יודעת מי היה הדוקר בפועל, ועל כן נוסח כתב האישום כפי שנוסח. לשיטתם - העורר ושירזי הם מבצעים בצוותא.

7.יש לדעתי בחומר הראיות אינדיקציה מסויימת לכך ששירזי היה הדוקר בפועל והוא שאחז בסכין. שירזי הגיע באותו לילה לבית החולים מאיר וטען כי נחתכה לו היד מחוט ברזל. בחקירתו, טען שירזי שמדובר בחוט ברזל בג'יפ של חברו יגאל, אברמוב שמו, עליו נחתך כאשר ניסה לתקן את הג'יפ שנתקע. אברמוב בהודעתו תמך בגירסתו של שירזי בעניין הג'יפ. מהמסמכים הרפואיים עולה, לכאורה אחרת: שירזי הגיע לבית החולים מאיר בסביבות 1:30 עם "חתך עמוק...... אגודל שמאלי, ... אי יכולת לכופף את האגודל." לדבריו במיון נחתך מחוט תייל, אך אחיות המיון התרשמו שהפצע הוא מסכין דווקא והזמינו משטרה לחקירה. דברים אלה מציינת אני, כמובן, בעניינו של העורר. שירזי אינו צד להליך שלפני. יש בטיפול הרפואי לו נזקק שירזי באותה לילה כדי לתמוך במידת מה במסקנה שהסכין היתה בידו, והוא נחתך אגב הדקירות.

8.אכן, העורר שיקר בחקירתו. תחילה טען שהיה עם אחר ששנוב שמו. עם זאת יש אינדיקציות מסוימות בחומר הראיות לכך שהעורר לא רצה "לפתוח" על שרזי (למשל – שיחותיה של חן מלכי עם חוקרים מהימים 26.5.03 ו-23.6.03 ושיחה של העורר עם החוקר אהרוני מיום 4.8.03). בוודאי שלא אוכל לקבוע בשלב זה שהרצון שלא להפליל את שירזי הוא אכן ההסבר להתנהגותו של העורר ולגרסאותיו המפותלות. עניין זה ייקבע במשפט. משתיקתו החלקית קשה להסיק לדעתי בשלב זה מסקנות נחרצות לחובתו.

9.אני מוכנה לקבל שיש ראיות לכאורה לכך שהעורר הוא מבצע בצוותא לפחות לגבי הדקירה השניה, וכן שיש ראיות לכאורה לגבי השתתפותו במכות. העורר היה במקום כשהתבצעה הדקירה הראשונה, ולא ניתק עצמו מהארוע עד לאחר הדקירה השניה. העורר לא מסר כאמור גירסה מלאה וקוהרנטית בעניין ההתרחשויות, יהיו מניעיו לכך אשר יהיו. עם זאת, הראיות לכאורה בשאלת הביצוע בצוותא "מתכרסמות" לא במעט על ידי נסיבות הארוע: הארוע היה קצר. הנדקר הראשון עצמו ציין כי לא הבחין תחילה בסערת הארוע, בדקירתו. האם ניתן יהיה לקבוע בסופו של יום בודאות שהעורר היה מודע לכך? בנסיבות אלה ועל אף החומרה הרבה שבמעשה הבריונות, אך גם נוכח הכרסום בראיות, את מסוכנותו לכאורה של העורר ראוי להסיר, בנסיבות העניין, באמצעים מידתיים יותר. דרגת המסוכנות של מבצע בצוותא בנסיבות שלפני אינה כדרגת המסוכנות של מי שהביא את הסכין ודקר בפועל. יש לזכור כי העורר הוא אדם צעיר, חסר מעורבות משמעותית בפליליים. הארוע – מבלי להקל בו ראש - היה ארוע ספונטני, שאינו מעיד שהעורר מנהל דרך חיים המהווה סכנה לציבור. שירות המבחן בחקירתו התקשה להעריך את מידת המסוכנות של העורר "לנוכח הפער המשמעותי בין עמדתו של דניס לבין החשדות העולים מכתב האישום". הערכת המסוכנות נותרת בידי בית המשפט. על כך אוסיף כי שירות המבחן לא התרשם כי קיימת אצל העורר בעיה של אימפולסיביות ושליטה בדחפים תוקפניים.

10.אני מחליטה, איפוא, לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר למעצר בית בבית הוריו בפיקוח הוריו וסבתו. תנאי השחרור ייקבעו בבית המשפט המחוזי.