בש"פ 7788/11 חוסיין כריים נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ב' ארבל) מיום 27.9.2011 במסגרת מ"ת 19515-08-11 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב אישום

1.

נגד העורר הוגש ביום 11.8.2011 כתב אישום המייחס לו עבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין ועבירת יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 23.7.2011 נערכה בכפר ריינה חתונה לאחת מקרובי משפחתו של העורר. בין הנוכחים בחתונה היו ראיף כריים, דודו של העורר (להלן: ראיף ) וכן אמיר כריים, בן דודו של עורר (להלן: אמיר ). בסמוך לשעה 23:00 התעורר ויכוח בין ראיף ובין אביו של העורר, וזאת בהמשך לסכסוך קודם ששרר בין אביו של העורר ובין בני משפחה אחרים. במהלך הויכוח התעמתו אביו של העורר וראיף בצעקות ובקללות, עד אשר הנוכחים במקום הפרידו בין השניים והובילו את האב ואת ראיף איש איש לביתו. בהמשך, בסמוך לחצות, עת שהעורר שהה בביתו, התקשרה אליו אמו נסערת וקראה לו להגיע למתחם הבית, באומרה כי ראיף היכה את אביו. כאשר שמע העורר את דברי אמו, בערה חמתו בו, והוא נטל את אקדחו האישי, טען את האקדח במחסנית, מיהר ויצא מביתו ונסע ברכבו לעבר המתחם.

3.

כשהעורר הגיע למתחם, הוא יצא מרכבו, שלף את האקדח, דרך אותו ורץ לעבר ביתו של ראיף, כשהאקדח בידו והוא צועק "איפה הוא, איפה הוא". כאשר ראה העורר את ראיף, התקרב אליו, כיוון לעברו את האקדח וירה בו ממרחק של כשני מטר בכוונה להמיתו. ראיף נפגע מהירי ונפל לאדמה, אך התאושש וקם ברגליו. כתוצאה ממעשה הירי, חדר הקליע לבטנו של ראיף, גרם לשני פצעים ויצא לאחר שעבר מסלול טנגנציאלי, ללא עדות לפגיעה באיברים פנימיים. בינתיים, למשמע הירי, התקרבו למקום בני משפחה נוספים אשר נאבקו בעורר כדי לקחת את האקדח מידיו. העורר התנגד ולא הניח לאקדח ובמהלך המאבק ירה באקדח מספר יריות נוספות. אחד מקליעי האקדח פגע באמיר, בן דודו, שעמד בקרבת מקום. אמיר נפגע בפניו, נפל לאדמה, ובני המשפחה מיהרו אליו והניחו לעורר אשר עזב את המקום בלוויית אחיו. כתוצאה ממעשה הירי חדר הקליע לחלל הגולגולת של אמיר וגרם למחיקה כמעט שלמה של חדרי המוח ולדימום סאבדוראלי. אמיר הובהל לבית החולים עד שביום 25.7.2011 נפטר כתוצאה מנזק חמור למוח.

4.

יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בבקשה פורט כי למשיבה ראיות טובות להוכחת אשמת העורר, ביניהן, עדויות רבות של עדי ראייה והודאת העורר בירי ובתוצאותיו (על אף טענתו להגנה עצמית). עוד פורט כי מעשי העורר, שבוצעו בנשק חם ובאלימות מתפרצת מקימים חזקת מסוכנות מצדו. במעשיו, כך פורט, קיפח את חייו של בן דודו תוך שימוש בנשק ואלימות חסרת גבולות. עוד צוין כי המקרה פער פצע עמוק במשפחה המורחבת, ויש סכנה ממשית שלנוכח הסכסוך השורר כעת בתוך המשפחה, עלול העורר לשוב ולנהוג באלימות כלפי יריביו.

5.

ההגנה לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ברמה הפורמאלית ואולם בא כוח העורר טען בפני בית משפט קמא כי עוצמת הראיות חלשה יחסית, ומתוך כך, בנסיבות העניין, יש מקום לבחון באורח ממשי את טענת העורר לפיה הוא פעל מתוך הגנה עצמית. עוד הוסיף העורר כי רמת המסוכנות המיוחסות לו אינה עומדת במבחן המציאות וזאת משום שמעשיו לא נעשו מתוך כוונת קטילה, אלא המדובר בכורח הנסיבות בשל התפתחות המריבה והצורך של העורר לנקוט מעשה מתוך הגנה עצמית. בא כוח העורר טען לחולשת הראיות. לדבריו, העורר נשא את האקדח על גבי החגורה שלו, כפי שהוא נוהג לעשות יום ביומו עקב עיסוקו, ולא הייתה כל כוונת קטילה מלכתחילה. עוד הוסיף העורר כי בני המשפחה תיאמו ביניהם את גרסאותיהם, דבר המפחית מהאמון שניתן לתת בגרסאות אלה. כן הצביע העורר על סתירות בעדויותיהם של עדים מרכזיים בפרשיה.

6.

בהמשך לדיון, ובטרם הוחלט בעניינו של העורר, התבקש תסקיר שירות מבחן. בתסקיר שירות המבחן לא הומלץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. העורר הציע שתי חלופות. החלופה הראשונה שהוצעה הייתה בישוב בסמת טבעון בפיקוחם של אביו, אימו, אחותו וגיסתו. חלופה זו נדחתה על ידי שירות המבחן אשר קבע כי מורכבות העניין ונסיבות המעצר מלמדות כי אין המדובר בחלופה ראויה, בייחוד כאשר אביו שוהה גם הוא בחלופת מעצר בשל אותן נסיבות. החלופה השניה שהוצעה הייתה בנצרת בפיקוח חמו, חמותו ואשתו. שירות המבחן קבע ביחס לחלופה זו כי אמנם חמו וחמותו של העורר הותירו רושם של אנשים רציניים ונורמטיביים, אולם מיקום החלופה המוצעת אינו מרוחק מספיק ממקום האירוע וממגורי שאר בני המשפחה המעורבים בסכסוך. לכן החלופה מעלה בעיה מהותית ולא הומלץ על שחרור העורר אליה.

7.

בהחלטה מיום 27.9.2011 פירט בית המשפט כי בין הצדדים אין מחלוקת על עצם קיום הירי כלפי ראיף וכלפי אמיר, וכן אין מחלוקת כי הכדור הקטלני שנורה לעבר בן דודו של העורר, אמיר, נעשה תוך כדי היאבקות עם העורר וניסיון של בני המשפחה לפרקו מנשקו. הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות אשר הביאו לירי. השאלה המרכזית שבמחלוקת היא בשאלה מי תקף את מי ומה היה הלך הרוח שהוביל את העורר לירות בראיף. בית המשפט סקר את ההודעות השונות שניתנו במשטרה, של שני הצדדים לסכסוך. בית המשפט קבע כי גרסתו היחידה של העורר, אשר טוען להגנה עצמית, איננה נתמכת על ידי אף אחת מהעדויות, ואף לא על ידי אביו. על כן קבע בית המשפט כי סביר יותר כי העורר עשה שימוש בנשק בעודו נתון בסערת רוחות, שמקורה בשמועה כי אביו הוכה על ידי ראיף. בכך, לדעת בית המשפט, הונחה תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר. עוד הוסיף בית המשפט כי בא כוח העורר לא עמד בנטל להצביע על כרסום ממשי של הראיות לכאורה ולהביא לגריעה מעוצמת חומר הראיות. עוד פירט בית המשפט כי נגד העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית וזאת מכוח המסוכנות הרבה הנובעת ממעשיו של העורר אשר פעל, לפי חומר הראיות הלכאורי, בכוונת מכוון כדי לפגוע. בית המשפט הוסיף כי חומרה יתירה יש לעבירה זו, על רקע סכסוך הדמים השורר בתוך המשפחה. בנסיבות אלה, ונוכח הסיכון הטמון בעורר, לא מצא בית המשפט כי החלופות שהוצעו על ידי העורר מתאימות. בית המשפט הוסיף כי ספק אם החלופות שהוצעו, של פיקוח על ידי בני משפחה קרובים אשר חשים מחויבות כלפי העורר, מתאימות, זאת במיוחד שעה שמדובר בסכסוך דמים משפחתי. עוד הוסיף בית המשפט כי ההצעה שהועלתה בדיון לפיה ישהה העורר באום אל פאחם, מרחק של 20 דקות נסיעה ממקום מגורי המשפחה, איננה מספיקה לצורך הפגת המסוכנות הטמונה בעורר. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הערר

8.

העורר טוען כי אמנם קיימת נגדו עילת מעצר סטטוטורית, נוכח חומרת העבירות שבהן הוא מואשם, ואולם ניתן להפיג מסוכנות זו באמצעות החלופות שהוצעו או חלופות אחרות. עוד טוען העורר כי בתיק זה אמנם אין מחלוקת שקיימות, לפחות פורמאלית, ראיות לכאורה, ואולם לטענתו עוצמת הראיות חלשה יחסית. עם זאת, לדעת העורר בית המשפט קמא מיקד את הדיון בשאלת קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה במקום להתמקד בשאלה המסוכנות העולה מן העורר, ובשאלה זו ולא התקיים לדבריו דיון מעמיק.

9.

העורר מצביע על כי מהתסקיר שהוגש בעניינו מעלה עולה כי מדובר באדם נעדר עבר פלילי, ללא דפוסים אלימים, אשר עובד למחייתו ודואג לפרנסת משפחתו. העורר הוסיף כי שירות המבחן התרשם מהמשמורנים, המתגוררים בעיר נצרת, לטובה. אולם הוא נמנע מהמלצה על שחרור לחלופה זו לאור העובדה כי לא מדובר במרחק מספיק מהמעורבים האחרים באירוע. העורר ציין כי שגה בית המשפט כאשר דחה את החלופה, גם כאשר הוצע לו להעביר את הפיקוח על העורר לעיר אום אל פאחם. העורר טען כי קביעת בית המשפט לפיה המרחק בין אום אל פאחם לכפר ריינה הוא של 20 דקות, היא שגויה. לדבריו, מדובר במרחק נסיעה ארוך הרבה יותר. עוד טען העורר כי קביעת בית המשפט כי המפקחים, שהם בני משפחת אשתו של העורר, אינם מתאימים לאור העובדה כי מדובר בסכסוך בתוך המשפחה איננה נכונה. לטענתו, משפחת אשת העורר איננה קשורה לסכסוך כלל. עוד הוסיף העורר כי בית משפט קמא מתח ביקורת על שירות המבחן בכך שלא בחן לעומק את הגורמים שהביאו לפרוץ המעשה מצד העורר, אולם הוא לא שלח את העורר לתסקיר משלים, דבר שהיה ראוי לעשותו. העורר הוסיף כי הוא זה שיזם את הדיווח למשטרה וכי למעט האירוע הבודד הוא לא היווה סיכון מעולם, ובמיוחד לא לכולי עלמא. בין הצדדים כבר החל הליך סולחה ועל כן בנסיבות אלה ראוי לשחרר את העורר לחלופה המוצעת באום אל פאחם בהשגחת הוריה של אשתו. לעניין עוצמת הראיות, הוסיף העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ייחס חשיבות לכל הסתירות והתמיהות המהותיות העולות מעדי התביעה. לדבריו, האקדח היה בנרתיקו, ולא בידו, ולא הייתה לו כל כוונה מכוונת לפגוע באף אחד מהנוכחים. העורר הוסיף כי עדי התביעה שיקרו בעדויותיהם. עוד הוסיף העורר כי ראיף, המעורב המרכזי באירוע, נמלט והצליחו לאתר אותו רק כחלוף שבוע, דבר שאפשר לבני המשפחה לתאם ביניהם את גרסאותיהם. על כן טען העורר כי גרסתו להגנה עצמית מבוססת היטב ומובילה לכרסום מהותי בראיות התביעה.

10.

המדינה תמכה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

11.

אומר בפתח הדברים כי לאחר ששמעתי מפי הצדדים מהן הראיות לכאורה ואף עיינתי במקצתן אני סבורה כי משקל הראיות לכאורה מספיק לצורך מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט התמקד בטענת "הכרסום" ואולם הדבר נובע מן הטיעונים שנשמעו בפניו. לא היה מקום לטעון לא בעניין סתירות ולא בעניין מהימנות הגרסאות. העובדה שלבני משפחת המנוח היתה אפשרות לתאם עדויות אינה צריכה ללמד שהם תאמו ביניהם בפועל עדויות שקר.

12.

בטעון בפני שם בא כוח העורר את הדגש על הטענה שהעורר אינו מסוכן, בוודאי לא מסוכנות כללית. ובודאי לא נוכח העובדה שרגלו מרוסקת והאקדח בו החזיק ברישיון – נלקח ממנו. נראה לי כי בשלב בו אנו נמצאים אין מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר. המעשה עצמו מצביע על מסוכנות רבה, העובדה שהעורר נטל אקדח שהיה ברשותו ברישיון בצאת מביתו אכן מצביעה לכאורה על מסוכנות. האקדח אמנם נלקח מן העורר אך ניתן לפגוע גם באמצעים אחרים. עם זאת אומר כי אינני שוללת את האפשרות לשקול בבוא העת, שכשיירגעו הרוחות, חלופת מעצר רחוקה. לעת הזו מסוכן הוא לאפשר לעורר להיות מחוץ לבית המעצר.

13.

הערר נדחה.