פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7794/03
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
אבו עמרה ח'אלד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.3.03 בבש"
20358/03 וב"ש 20617/03 שניתנו על ידי
כב' השופט י' אלון
תאריך הישיבה: י"ח באלול
התשס"ג (15.9.2003)
בשם העורר: עו"ד אלון
ג'וליאן
בשם המשיבה: עו"ד רחל
מטר
החלטה
1.ערר על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.3.03 ומיום 30.4.03, שניתנו על-ידי השופט י' אלון. בהתאם להחלטה הראשונה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהחלטה השנייה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת המעצר.
2.נגד העורר, יחד עם שניים אחרים, הוגש ביום
13.2.03 כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; פריצה לרכב; ניסיון לגניבת רכב; החזקת מכשירי פריצה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; נהיגה בזמן פסילה; הפקרה אחרי פגיעה. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר בעניינו של העורר, אך תסקיר לא הוגש, עקב בעיות הקשורות במשאבים ובכוח אדם. לבסוף, ביום 27.3.03 הוחלט על מעצרו עד לתום ההליכים. ביום 30.4.03 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, בקובעו כי לא ניתן להשיג באמצעות חלופת המעצר הנוספת שהוצעה - מעצר בית מלא בבית דודו של המבקש - את מטרת המעצר, נוכח מסוכנותו של העורר ו"הזלזול השיטתי" שלו בחוק ובשולחיו.
3.קשה שלא לתמוה על עיתוי הגשת הערר. החלטת המעצר היתה בסוף חודש מרץ והערר הוגש כחצי שנה לאחר מכן. בא-כוח העורר הסביר את עיתוי הגשת הערר בכך שהחליף סנגור קודם שחלה, והוא העריך את הראיות אחרת. כיוון שעל-פי הדין הקיים ניתן להגיש ערר בלא הגבלת זמן יש, כמובן, לדון בערר בכל שלב. יחד עם זאת, אין לי ספק כי הערכת הסנגור הקודם – נכונה היתה. בשלב זה אין נפקא מינה אם העובדות המתוארות בכתב האישום מגבשות דווקא את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. שאלה זו תתעורר, מן הסתם, בשלב הסיכומים. העיקר לענייננו הוא במעשים
המיוחסים לעורר. לעניין הנהיגה הפראית תוך המלטות מניידת משטרה, פגיעה ברכב פציעת נוסעים והפקרתם ישנן ראיות לכאורה, חלקן מפי העורר עצמו.
4.חומרה יתרה בעיני יש בהפקרה לאחר פגיעה, המצביעה על כך שהעורר אינו בוחל באמצעים כדי להימלט. על כל אלה אוסיף כי המעשים נשוא האישום נעשו, לכאורה, לאחר שהוגש נגד העורר לבית משפט השלום כתב אישום בו הואשם במעשי פזיזות ורשלנות שהתבטאו גם כן במנוסה משוטרים ותקיפת שוטר. נראה, איפוא, כי אין לעורר מעצורים.
5.בא-כוח העורר הוסיף וטען כי הראיות בעניין עבירת ההתפרצות לרכב "כורסמו" בעקבות עדויות מסויימות שנשמעו במשפט. לעניין זה איני רואה משמעות. לא זה עיקרו של האישום, ואף אם כך הוא – אין בכך כדי להצדיק את שיחרורו של העורר. החלטת המעצר המקורית גם לא הושתתה על ההתפרצות. נסיבותיו של העניין הן כאלה שאין אפשרות לבטוח בעורר ואין לשחררו לשום חלופת מעצר.
6. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ח באלול, תשס"ג
(15.9.2003).
ש
ו פ ט ת