בש"פ 7798/99 אבו מוך ג'מאל נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה, שוד והחזקת נשק. לפי הנטען, בתמצית, התפרעו אלפים מתושבי העיר בקה אל גרבייה וגרמו נזק לרכוש במטרה לסלק משתפי פעולה עם ישראל המתגוררים בעיר. במהלך המהומות פרצו העורר ואנשים נוספים לביתו של המתלונן, הידוע כמשתף פעולה, חטפו מידי אשתו תיק, והציתו את הבית. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' רזי), בהחלטתו מיום 17.6.99, הורה לשחרר את העורר בערובה ובתנאים; שהעיקרי שבהם הוא כי "יעתיק את מקום מגוריו לדירת מר מחמוד חוסין עבדאל רחים בעיר טירה ויהיה נתון במעצר בית מלא בדירה זו תחת פיקוח מתמיד של מארחו באופן שכל הפרה מצידו תדווח מיד למשטרת ישראל".

במסגרת דיון בבקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה דחה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 22.8.99, את בקשתו של העורר לאפשר לו לשהות בביתו בבקה אל גרביה. מכאן עררו.

2.הנימוק העיקרי שעליו סומך בא כוח העורר את עררו הוא שמשפחת חמארשה - היא משפחת המתלוננים - שהתגוררה בזמן המהומות בבקה אל גרביה עזבה את המקום. לטענתו היתה מטרת העתקת מקום מגוריו של העורר להרחיקו ממשפחת המתלוננים ולהבטיח בכך שלא יהיו גילויי אלימות מצידו כלפיהם. לפיכך, פג הטעם להרחקתו. לביסוס טענתו צרף אישור של ראש העיר. עוד טען כי בשל מצב בריאותו של העורר עליו להימצא בקרבת הרופא שלו המתגורר בבקה אל גרביה.

כנגדו טען בא כוח המדינה כי לפי מידע שקיבל מהמשטרה משפצת משפחת המתלוננים את ביתה בבקה אל גרביה ועומדת לחזור אליו. עוד טען שמצב בריאותו של העורר, שלא מנע ממנו להשתתף במהומות, אינו מצדיק את החזרתו.

3.דינו של הערר להידחות. המידע שמסר בא כוח המדינה בדבר כוונותיה של משפחת המתלוננים שומט את הבסיס שעליו מושתת הערר. זאת ועוד, כמו בית המשפט המחוזי סבורני גם אני כי "העובדה שמשפחה אחת [של משתפי פעולה] עזבה את הישוב, אין פרושה שאחרים המשתייכים לציבור זה - שאינו רצוי בישוב - אינם חשופים למהדורה נוספת של התפרעות אלימה --- העובדה שהארוע האלים התרחש רק בבקה אל גרביה יכולה להעיד על האוירה השוררת דווקא בקרב תושבי המקום".

נתתי דעתי גם על טענות בא כוח העורר בדבר מצב בריאותו ולצורך זה עיינתי באישור רפואי שצרף. ככל שהבנתי מגעת ניתן לטפל בכאבי הגב שמהם סובל העורר, או במחושים ובהתקפי קוצר הנשימה התוקפים אותו בשל עישון, גם בזמן שהוא שוהה בטירה.

4. הערר נדחה.