בש"פ 7800/98 מוחמד מגארי נ. מדינת ישראל

1.העורר (להלן: הנאשם) שוחרר בערבות בתנאים מסוימים להימצא בג'לג'וליה בבית מסוים, אך הפר תנאי זה והגיע מספר פעמים ליפו, ואף חתם שלא יעשה כן ובכל זאת הפר את התנאי, פעם נוספת.

2.בצדק קבע בית המשפט בבקשה שהוגשה לפניו לבטל את השחרור בערובה ולעצרו משום שהפר את האמון שניתן בו.

3.יש גם טעם רב בדברי באת-כוח המדינה שלנאשם זה אין לתת אמון.

4.עולה מכך שתנאי השחרור לא היו מספיקים וההתחייבות שניתנה על-ידי הנאשם ועל-ידי מי שבדירתו היה ושהיה צריך להודיע למשטרה, לא קיימו את הבטחתם.

5.נכון גם שהאמון בנאשם התערער ובשל כך אכן היה מקום לעצרו כפי שנעשה על-ידי בית המשפט והערעור נדחה.

6.יחד עם זאת אין מניעה, כי הנאשם יפנה בבקשה חדשה, כפי שהוא מבקש, לבית משפט השלום עם הצעה אשר לטענתו תבטיח שהנאשם לא יוכל

להפר את תנאי השחרור ושחלופה זו תבטיח את שלום הציבור על פי סעיף 21(ב) הנ"ל.

7.הבקשה החדשה, אם תוגש, תפרט את החלופה בצורה ברורה עם כל ההתחייבויות והתצהירים הדרושים והעתק ממנה יועבר לפרקליטות.

8.אם ימצא בית המשפט כי החלופה - אין בה כדי להבטיח את שלום הציבור ואת קיום התנאים על-ידי הנאשם - ישאר הנאשם במעצר. אם ימצא בית המשפט שהחלופה מתאימה, יקבע את התנאים לשחרור באופן שיובטחו התנאים הדרושים.