בש"פ 7801/99 SABAN INETRNATIONAL NV נ. עמר ג'סמין בת שבע

המבקשות 1 ו2-, שתי חברות זרות, הינן, לטענתן, בעלות זכויות יוצרים וסימני-מסחר רשומים בדמויות-משחק הידועות בכינוי "פאואר ריינג'רס" (גיבורי סדרת סרטי הטלוויזיה לילדים, שהופקו על-ידי המבקשות, Mighty Morphin Power Rangers ). המבקשת 3, חברה ישראלית העוסקת בשיווק מוצרי פופ וצעצועים, קיבלה מן המבקשות זכות בלעדית לייבא ולשווק בישראל מוצרים וצעצועים המבוססים על דמויות "פאואר ריינג'רס". שלושה-עשר המשיבים הם בעלי חנויות לממכר צעצועים ומוצרים אחרים, במקומות שונים ברחבי הארץ. בתובענה שהגישו המבקשות נגד כל המשיבים, בצוותא חדא, נטען, כי כל אחד מהמשיבים מוכר בחנותו, ללא היתר מן המבקשות, מוצרים וצעצועים הנושאים דמויות "פאואר ריינג'רס", המהווים חיקויים זולים למוצרי וצעצועי "פאואר ריינג'רס" האמיתיים. בכך, נטען בתובענה, מפר כל אחד מהמשיבים את זכויות היוצרים וסימני המסחר המוגנים של המבקשות 1 ו2-, וכן את הזכות הבלעדית לעסוק במוצרים אלה בישראל הנתונה למבקשת 3. על יסוד עובדות אלו עתרו המבקשות בתובענה לחיובו של כל אחד מהמשיבים לשלם להן פיצוי בשיעור הקבוע בפקודת זכות-יוצרים, ולמתן צו מניעה שלפיו ייאסר על כל אחד מהמשיבים לייבא, לשווק או לסחור, ללא הרשאה מן המבקשות, במוצרים כל שהם הנושאים איזו מדמויות "פאואר ריינג'רס". עם הגשת התובענה עתרו המבקשות למתן צווי מניעה זמניים נגד המשיבים, ולמינוי באי-כוחן ככונסי נכסים זמניים והסמכתם להיכנס לחצרי המשיבים ולתפוס מרשותם את המוצרים המפרים. בית המשפט המחוזי, שנזקק לבקשה במעמד המבקשות בלבד, סבר כי צירופם של שלושה-עשר המשיבים בכתב-תביעה אחד אינו כדין. מטעם זה נמנע מלהידרש לסעדים המבוקשים לגופם והינחה את המבקשות להגיש כתב-תביעה מתוקן, שלא יכלול צירופים בלתי-מותרים, ושבגדרו תהיינה רשאיות להגיש בקשה מתוקנת למתן הסעדים הזמניים. החלטתי לדון בבקשה כבערעור שהוגש לאחר נטילת רשות-ערעור. בהתחשב בטיב ההליך, ועל-פי תקנה 406א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1994-, יידון הערעור במעמד המבקשות לבדן.

תקנה 22(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". בית המשפט המחוזי קבע, כי בתובענת המבקשות צורפו נתבעים אחדים, שכל אחד מהם נתבע על הפרת זכותן הנטענת של המבקשות, אלא שמן התובענה עולה שכל אחד מהנתבעים פעל בנושא ההפרה הנטענת בנפרד מן האחרים, ובהיעדר זיקה בין הנתבעים לא מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 22(א), להכשרת הצירוף, בדבר "סדרה אחת של מעשים או עסקאות".

המבקשות, החולקות על צדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי, טוענות כי לקיום התנאי, בדבר סדרת מעשים או עסקאות, די בכך שלכל אחד מן המשיבים מיוחסת בתובענה הפרה של אותן זכויות נטענות. המבקשות מוסיפות, שאילו הגישו נגד המשיבים תובענות נפרדות, היו מתעוררות בהן אותן שאלות עובדתיות ומשפטיות, לאמור, כלום המבקשות אכן הינן בעלות הזכויות הנטענות בתובענה, וכלום במכרם את הצעצועים והמוצרים נשוא התובענה הפרו המשיבים את זכויותיהן האמורות. נראה שבדבר התקיימותו של תנאי נוסף זה - שאלה שהשופט המלומד לא נדרש לה בהחלטתו - לא יכולה להתעורר מחלוקת; ונמצא כי השאלה היחידה הניצבת לפניי היא, אם הפרת זכותו של תובע, במעשיהם הזהים (או הדומים) של נתבעים שונים, שכל אחד מהם פועל בנפרד וללא קשר עם האחרים, עשויה להיחשב כ"סדרה אחת של מעשים או עסקאות" שבכוחה להכשיר צירוף הנתבעים בתובענה אחת.

נראה לי שלשאלה זו יש להשיב בחיוב. למושג "סדרה אחת של מעשים או עסקאות" - המהווה תנאי לצירופם בתובענה אחת הן של נתבעים (לפי תקנה 22(א)) והן של תובעים (לפי תקנה 21) - ניתנה בפסיקה פרשנות תכליתית, שנועדה להכשיר את הצירוף כל אימת שמצד (או כלפי) בעלי הדין המצורפים מעוררת התובענה שאלות עיקריות זהות, שיש צידוק רעיוני או תועלת מעשית לדון ולהכריע בהן במסגרת אותה תובענה. ברע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ , פ"ד מח(4) 63, סקר השופט ש' לוין את הפסיקה, ממנה העלה "שיש לתת פירוש ליברלי לכלל בדבר צירוף תובעים, וכל אימת שמדובר בעיסקה אחת או בסדרת עיסקאות שלהן יש שאלה משותפת, יותר הצירוף, בכפוף לכוחו של בית המשפט להורות על הפרדה אם הצירוף עשוי להביא לעיכוב הליכים או לסרבולם" (בעמ' 67). על יסוד גישה זו נקבע בפסק-דינו, כי רכישתן של שבע דירות בפרוייקט מגורים אחד, בידי רוכשים שונים, אך על-פי חוזים שנוסחיהם דומים אשר נכרתו בסמיכות זמנים, מהווה "סדרה אחת של עסקאות", ולפיכך אין פגם בהצטרפותם של הרוכשים לתובענה אחת נגד החברות הקבלניות, בעילות נזיקיות וחוזיות. בשוני הקיים בין נסיבותיהן של העסקאות השונות, לא היה כדי להכשיל את הצירוף. כדברי השופט לוין:

"מרבית השאלות, המשפטיות, כמו גם העובדתיות, הינן משותפות. המטרה של השגת בירור יעיל תושג במקרה זה לא על-ידי פיצול הדיון אלא על-ידי קביעת הוראות בקדם המשפט, על-ידי השופט, בדבר סדר הטיעונים, בירור השאלות המשותפות תחילה ואחר כך בירור השאלות השונות, הכול כפי שייראה לו למען פישוט ההליכים" (בעמ' 68).

השופט המלומד סבר, כי אין בהלכה שנקבעה ברע"א 560/94 הנ"ל כדי להכשיר את הצירוף במקרה הנדון, הן מן הטעם "שאין מקום להטריח נתבעים ליטול חלק במשפט בין התובע לנתבעים אחרים כשאין קשר בין הנתבע לבין מעשי הנתבעים האחרים", והן מחשש "שצירוף כזה יסרבל את הדיון". אני, בכל הכבוד, סבור כי ההלכה שנפסקה ברע"א 560/94 הנ"ל יפה גם לענייננו. השוני שבין צירוף תובעים לבין צירוף נתבעים - שהראשונים מצטרפים לתובענה המאוחדת לפי בחירתם, בעוד שהאחרונים מצורפים בה יחדיו על-כורחם - איננו מחייב נקיטת אמת-מידה שונה בהכשרת הצירוף של נתבעים. בין בהצטרפות תובעים ובין בצירוף נתבעים, מקום בו מתעוררות שאלות (עובדתיות או משפטיות) עיקריות משותפות, יש טעם לבררן במסגרת אותה תובענה, בעוד שאת בירור המחלוקות האינדיווידואליות, בכל אחת מן הסיטואציות, ניתן לברר בנפרד, ככל שיראה בית המשפט לנכון להורות במסגרת קדם המשפט.

הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת והתיק מוחזר אליו לדיון בעתירת המבקשות למתן הסעדים הזמניים. עם זאת עליי להעיר: פסק-דין זה ניתן בערעור הנדון, על-פי תקנה 406א' לתקנות סדר הדין האזרחי, במעמד המבקשות בלבד. ככל החלטה הניתנת בהיעדרו של בעל-דין, אין בפסק-דין זה כדי למנוע מן המשיבים להשיג לפני בית המשפט המחוזי, במסגרת דיון במעמד הצדדים, אם בהליך הביניים ואם בהליך העיקרי, על כשרות צירופם כנתבעים בכתב-תביעה אחד; ואם יעשו כן, יהיה על בית המשפט המחוזי לשוב ולהחליט בשאלת כשרות הצירוף.