בש"פ 7835/09 ערוה אגבאריה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.9.2009 (כב' השופט ר' שפירא) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, קשר לפשע, החזקת נשק ונשיאתו, היזק בזדון ויריות באזור מגורים. בכתב האישום נטען כי ביום 12.7.2009 חבר העורר עם עמר אגבאריה (להלן: עמר

וביחד השניים ) וקשר עמו קשר לביצוע שוד. השניים הצטיידו בתת-מקלע מאולתר ובאקדח (להלן: כלי הנשק ), חבשו קסדות על מנת להסתיר את פניהם והגיעו לחנותו של ג'אודי מחאמיד (להלן: המתלונן ), הממוקמת בשכונת מחאמיד באום אל פאחם (להלן: החנות ). העורר נעמד בכניסה לחנות, עמר נכנס אליה, כיוון את נשקו אל המתלונן ודרש ממנו לתת לו את הכסף שברשותו. המתלונן הוציא מארנקו כ-400 דולר ארה"ב וכ-400 ש"ח ומסרם לעמר. בשלב זה יצא עמר מן החנות, וכשראו השניים כי התקהלו באזור אנשים ירו בכלי הנשק כמה כדורים כלפי מעלה ופגעו בעמוד חשמל. כתוצאה מן הירי ניזוק שנאי.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו ובהחלטתו מיום 13.8.2009 נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד החלטה אחרת, אך ציין כי ניתן לבחון את שחרורו לחלופת מעצר ולצורך כך הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר המתייחס למסוכנותו של העורר ולחלופה המוצעת על ידו. בהחלטתו הוסיף בית המשפט וקבע כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן בסיס סביר להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו והדגיש כי העבירות שבכתב האישום מקימות מספר עילות מעצר סטטוטוריות. עוד קבע בית משפט קמא כי מעשיו של העורר מעידים, מעצם טבעם ונוכח נסיבות ביצועם, על מסוכנות רבה. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי מדובר בשוד שתוכנן ובוצע בצוותא חדא עם אחר וכן בהצטיידות בכלי נשק, בבגדים חלופיים וכפפות וכן באופנועים ובקסדות. בית המשפט הדגיש כי הירי נעשה לאור יום במקום הומה אדם, כי העורר ועמר ניסו לכסות על עקבותיהם וכי כלי הנשק טרם אותרו. עוד קבע בית המשפט כי קיים יסוד סביר להניח ששחרורו של העורר יביא לשיבוש הליכי משפט בהדגישו כי העורר מתגורר במרחק לא רב ממקום ביצוע העבירה וכי זהות המתלונן ידועה לו. עם זאת קבע בית משפט קמא כי יש לבחון האם קיימת חלופת מעצר המרוחקת באופן משמעותי ממקום ביצוע העבירה, בציינו כי העורר הוא צעיר כבן 20 נטול עבר פלילי, אשר שיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו ולפיכך הורה לשירות המבחן כאמור, לבחון האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר המצויה במרחק העולה על 70 קילומטרים מאום אל פאחם וקבע דיון נוסף לאחר הגשת התסקיר.

3.

ביום 3.9.2009 המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית בבית דודו ודודתו בכפר ערערה הסמוך לאום אל פאחם, אך ביום 7.9.2009 דחה בית משפט קמא את ההמלצה והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו זו הדגיש בית משפט קמא כי רכיב המרחק שנקבע בהחלטה מיום 13.8.2009 לא היה בבחינת פרט שולי אלא ביטא את הצורך בהרחקת העורר מזירת העבירה וממקום מגורי המתלונן. על כן, ובהיעדר חלופת מעצר העומדת באמת המידה שנקבעה בהחלטה מיום 13.8.2009, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו תוך שמירה על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר אם וכאשר יהא בידו להציע חלופת מעצר העומדת בתנאים שקבע.

4.

בערר שהגיש ובדיון בפניי טען העורר כי בתחילת המשפט כפר במעשים המיוחסים לו אך כי בכוונתו לחזור בו מן הכפירה ולהודות במעשים בישיבת ההוכחות הבאה, הקבועה ליום 16.12.2009. העורר לא הכחיש קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, אך טען כי עמר תכנן את השוד והיה השותף הפעיל והבכיר בביצועו בעוד חלקו שלו התמצה בשמירה מחוץ לחנות. עוד טען העורר כי לא הייתה כל פגיעה בנפש ולא נגרם נזק רציני לרכוש, כי התסקיר בעניינו חיובי וכי שירות המבחן אימץ את הצעתו לשחררו לחלופת מעצר בבית דודו ודודתו בכפר ערערה, הגם שהוא מרוחק כעשרה קילומטרים בלבד מאום אל פאחם. בהקשר זה טען העורר כי חלופת המעצר המוצעת מאיינת את מסוכנותו והדגיש כי אין לו עבר פלילי, כי שיתף פעולה עם חוקריו ומסר הודאה מלאה ומפורטת לעניין ביצוע השוד. העורר הסכים כי תסקיר שירות המבחן אינו מחייב את בית המשפט והוא בגדר המלצה בלבד, אך לטענתו אין להתעלם מכך שהתסקיר הוכן על-ידי איש מקצוע בציינו כי בדרך כלל מקבלים בתי המשפט השונים את המלצות שירות המבחן. לבסוף טען העורר כי בשל נסיבות משפחתיות קשות, ובהן התקף-לב בו לקה אביו אשר מונע ממנו לעבוד ומחלת סרטן בה חלו אימו ואחותו בת 14, אין ביכולתו להציע חלופת מעצר שתעמוד בתנאי המרחק שקבע בית משפט קמא, על כל הכרוך בכך מבחינה כלכלית. העורר ציין כי הייתה סולחה בינו לבין המתלונן, כי הציע לו פיצוי כספי וכי המתלונן דחה את ההצעה נוכח מצבה הכלכלי הקשה של משפחת העורר.

5.

המשיבה מבקשת לדחות את הערר וטוענת כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום חמורים, כי לא נמצאו כלי הנשק ששימשו אותו ואת עמר, כי יש בידיו מידע הנוגע למקום הימצאם של כלי הנשק ולמקורם אך הוא אינו מוסר אותו לחוקרים וכי בשל כך מסוכנותו גבוהה. כמו כן טוענת המשיבה כי הדרישה להרחיק את העורר ממקום מגורי המתלונן מוצדקת בנסיבות העניין וכי החלופה המוצעת אינה מתאימה בשל הקירבה לאום אל פאחם.

6.

דין הערר להידחות. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו וכפי שציין בצדק בית משפט קמא קיימת בנסיבות העניין חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(ג)(2) ו-(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. מסוכנותו של העורר מקבלת משנה תוקף בשל נסיבות ביצוע העבירה לאור היום, במרכז העיר אום אל פאחם, בצוותא חדא עם עמר תוך שימוש בנשק (העורר החזיק אקדח) וירי מתת-המקלע שביצע שותפו עומר, על פי העולה מן הראיות לכאורה. העורר אכן שיתף פעולה, הודה במעשים ואף הביע לטענתו סליחה וחרטה בפני המתלונן, אך העובדה שכלי הנשק טרם נמצאו מצריכה גישה זהירה בקביעת החלופה הראויה ולא מצאתי בנימוקי הערר טעם המצדיק התערבות בהחלטתו המאוזנת והסבירה של בית משפט קמא, שמוכן היה להורות על שיחרור לחלופה במקרה דנן נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, אך התנה זאת במרחק-מינימום מאום אל פאחם.

אשר על כן, הערר נדחה.