בש"פ 7844/05 פאיז אלצאנע נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע למחוק את בקשת המערער לפיצויים והחזר הוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וזאת מן הטעם שהיה על המערער להגיש את בקשתו בדרך של המרצה, ולא בהליך פלילי. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 16.5.05, ואילו הבקשה הוגשה ביום 17.8.05.

2.המבקש טוען כי נגרמו לו נזקים רבים בעקבות ההליכים. בא כוחו הוסיף כי שגה לחשוב כי תקופתו של ההליך על החלטה הנוגעת לסעיף 80 אינה מוגבלת בזמן וכן כי התקשה ליצור קשר עם שולחו לשם החלטה על הגשת ערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה מדובר באיחור גדול. כמו כן נטען כי מן הבקשה עולה טעם של אי ידיעת הדין, אשר כידוע אינה פוטרת מתקפו המחייב של הדין ולפיכך אינה מצמיחה עילה למתן ארכה. עוד נטען כי אף לבית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשתו באיחור. לבסוף נטען כי עניינו של ההליך במתן סעד כספי, ולפיכך מדובר בהליך בו שיקול הדעת צר יותר וההקפדה רבה יותר, שכן האינטרס הנפגע הוא מסדר שני.

3.לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקש אינו מציג טעמים מספיקים לאיחורו. אמת, הערעור על החלטה מעין זו הינו ערעור פלילי (אמור בסעיף 80(ג) לחוק), אולם יש ליתן משקל לעובדה כי אין המדובר בהליך פלילי לגמרי אלא בהליך שיש לו מאפיינים "אזרחיים" של שיפוי ופיצוי. ממילא ניתן לצפות מבעל דין שהגיש ההליך באיחור, לטעמים שיצדיקו איחור בהגשת הליך מעין. בנסיבות המקרה מדובר באיחור בלתי מבוטל. טעמי האיחור לא פורטו ולעניין זה אין די בטענה לפיה חלה טעות – שספק אם סבירה היא – לפיה אין הגבלת זמן בהגשת ערעור על החלטה מעין זו או בטענה לאי יצירת קשר עם המבקש. שילוב כלל הנסיבות שבפני מוליך אפוא למסקנה כי דין הבקשה להידחות.