בש"פ 7847/04 קיריל רשקובן נ. פרקליטות

1.העורר, עו"ד במקצועו, נעצר ביום 25.8.2004 בשעות הבוקר, בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע ולשיבוש מהלכי משפט, בכך שגרם, יחד עם אחרים, לאחת ילנה מרקובה, למסור עדות שקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, ואף תדרך אותה בקשר לתוכנה של אותה עדות. עדות זו מפי מרקובה נועדה להישמע במסגרת פרשת ההגנה בהליך פלילי המתנהל נגד לקוחו של העורר, סרגיי קופרמן, בו מיוחסים לקופרמן, בין היתר, אינוס וסחר בבני אדם לעיסוק בזנות.

2.בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא), אשר בפניו הובא העורר ביום שבו נעצר, מצא כי חומר החקירה שהוצג בפניו מבסס חשד סביר לכך שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו. עם זאת ציין בית משפט השלום בהחלטתו כי המדובר בחשדות ראשוניים ללא ביסוס איכותי אשר, לדבריו, לא יהיה בהם די להגשת כתב אישום נגד העורר. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי לא שוכנע שפעולות החקירה המפורטות בדו"ח הסודי שהוצג בפניו מחייבות מעצר ועל כן הורה לשחרר את העורר בתנאים מגבילים של "מעצר בית" מלא בפיקוח עורכי הדין מסראווה וניקיפורוב, בביתו של עו"ד מסראווה בתל אביב. כן הורה בית המשפט על הפקדת עירבון וערבויות כספיות, על הפקדת דרכונו של העורר והטלפון הנייד שברשותו, ואסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מן המעורבים בפרשה.

3.על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת נ' אוהד), אשר קבע בהחלטתו מיום 26.8.2004 כי קיימות בחומר החקירה ראיות המסבכות את העורר בעבירות המיוחסות לו וכי בניגוד לקביעת בית משפט השלום אין מדובר בחקירה ראשונית אם כי החקירה טרם נסתיימה וטרם נעצרו כל המעורבים בפרשה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי פעולות החקירה שבדעת המשיבה לבצע וטיב החשדות המופנים כנגד העורר מצדיקים את המשך החקירה בתנאי מעצר ולפיכך, הורה על מעצרו של העורר עד יום 31.8.2004 בשעה 14:00.

4.מכאן הערר שבפניי, בו מלין העורר על כך שבית המשפט ייחס לו "חזקת שיבוש" אף שמדובר בשלב זה בחשדות בלבד שטרם הולידו כתב אישום נגדו, וזאת להבדיל מן ההלכות בעניין זה המתייחסות למעצר עד תום ההליכים, עליהן נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו. עוד טוען העורר כי חלופת המעצר המוצעת היא חלופה טובה וסבירה וכי בית המשפט המחוזי לא בחן אותה כלל.

5.לאחר שבחנתי את חומר הראיות שנאסף עד כה, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר, לכאורה, בראיות ממשיות המסבכות את העורר בחשדות המיוחסים לו. כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה טיב החשדות המיוחסים לעורר נושא משקל משמעותי בבוא בית המשפט לשקול את קיומה של עילת מעצר ואת האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית. אכן, ההלכה שאליה הפנה בית המשפט המחוזי בהקשר זה עניינה בהליך של מעצר עד תום ההליכים, אך מקובלת עליי גישתו של בית המשפט המחוזי לפיה הלכה זו יפה היא גם לענייננו. אכן, משקיים חשד סביר ואף נמצאו, לכאורה, ראיות ממשיות המסבכות את העורר בכך ששיבש מהלכי משפט, וגרם למקרובה להעיד עדות שקר במשפטו של קופרמן תוך שהדריך אותה בקשר לאותה עדות, יש בכך כדי לבסס עילת מעצר נגדו גם בשלב זה של ההליכים. ההלכה לפיה אישומים שעניינם שיבוש מהלכי משפט והדחת עדים, מקימים מעצם טיבם יסוד סביר לחשש כי הנאשם יגרום לשיבוש מהלכי המשפט, יפה בעיני, ואולי ביתר שאת, בעת שהחקירה לגבי אישומים אלה מצויה בעיצומה ובלבד שהונחה תשתית ראייתית המקימה חשד סביר נגד החשוד. החשש בשלב הזה, להבדיל מן השלב שלאחר הגשת כתב האישום, איננו רק כי עדים יושפעו לחזור בהם מדברים שכבר מסרו או ייעלמו. החשש הוא שייפגע ויחובל עצם תהליך איסוף הראיות וגבייתן.

הנה כי כן, טיב החשדות המיוחסים לעורר מקים עילת מעצר נגדו, ולא מצאתי כי ניתן במקרה זה להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית, בייחוד נוכח העובדה שמעורבים נוספים בפרשה טרם נעצרו וכן נוכח פעולות החקירה המתוכננות, המעצימות את החשש כי שחרורו של העורר, ולו בתנאים המגבילים שעליהם הורה בית משפט השלום, עלול לחבל בהן.

הערר נדחה.