בש"פ 7868/02 מדינת ישראל נ. סלמאן והיב נסראלדין

1.בבית המשפט המחוזי בחיפה מתנהל משפטם של המשיבים, בו הם מואשמים בביצוע עבירה של רצח. ביום 21.8.01 אירעה קטטה בין שתי משפחות בכפר כיסרא. המנוח ואאיל שומרי נדקר למוות. המשיבים מואשמים ברצח של המנוח. משהוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי, ביקשה המבקשת כי המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים. כך אכן הוחלט. חלפו תשעה חודשים ובית משפט זה נתבקש להאריך את המעצר. ביום 25.6.02 נעתר חברי, השופט א' ריבלין, לבקשה. עתה עותרת המבקשת להארכה נוספת של המעצר.

2.המשיב 1 מסכים כי מעצרו יוארך כמבוקש. שני המשיבים האחרים מתנגדים לבקשה. בין השאר נטען, כי חל כרסום בראיות, כי נערכה סולחה בין המשפחות המעורבות ומכאן שאין חשש של מסוכנות, וכי עוד רחוקה הדרך עד לסיומו של המשפט. מנגד מצביעה המבקשת על מסוכנותם של המשיבים ועל כך שנקבעו ישיבות רבות נוספות במטרה לקדם את ההליך. רשימת עדי התביעה הינה ארוכה. היא כוללת ארבעים עדים. פרשת התביעה טרם הסתיימה. בית המשפט המחוזי קבע שתיים-עשרה ישיבות נוספות, הראשונה שבהן בסוף חודש זה והאחרונה בחודש אפריל 2003. נאמר לי היום, כי הישיבה הקבועה לסוף חודש זה בוטלה.

3.אף אם עובדת עריכתה של הסולחה מפיגה במידה מסוימת את החשש למסוכנות מצדם של המשיבים, אין די בכך על מנת להביא לשחרורם. המעשה המיוחס למשיבים הינו חמור ביותר. אין מקום להידרש עתה לנושא הראיות ולשאלה האם חל כרסום בהם. מקומה של טענה זו בבקשה לעיון חוזר. נסיבות העניין כמתואר מצדיקות, כי איעתר לבקשה אף לגבי המשיבים 2 ו3-.

4.אי לכך, הנני מחליט להאריך את מעצרם של המשיבים בשמונים ימים, החל ביום 25.9.02. עתה ניתנת הארכה של שמונים ימים, מאחר שביום 13.9.02 החלטתי, בהסכמת באי-כוח המשיבים, להאריך את המעצר מיום 15.9.02 ועד ליום 24.9.02.