בש"פ 7884/98 שלמה לריה נ. מדינת ישראל

1.העורר מואשם (באישום שני) יחד עם עוד שניים בעבירות של נסיון לרצח, עבירות הקשורות בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע ונהיגה בקלות ראש.

2.הרקע הוא בסכסוך, בין שני הנאשמים האחרים ואחרים לבין, המתלונן, בעל פיצריה ובתו, בכוונה לפגוע בהם.

3.האישום מייחס לעורר (הנאשם מס' 3) נהיגה בפראות אף ברמזור אדום, כשבאותה העת הנאשם האחר (הראשון) יורה, כשהוא נוסע ברכב של נאשם אחר (השני), כלפי המתלונן.

4.הסניגור המלומד עשה מאמץ לערער את הקביעה כי קיימת ראיה, לכאורה, להיותו של העורר נוהג ברכב האמור שכן הוא זוהה, כפי שגם אמר השופט בבית משפט קמא, רק על-ידי עד אחד, יניב ששון.

הסניגור ניסה להראות שוני בהודעות עד ראיה זה ובין היתר על הבדלי עדויות בינו לבין מי שהיתה אתו, תמי שושן.

5.בשלב המעצר - בית המשפט בודק אם ישנן ראיות לכאורה ואכן די בזיהוי של ששון, אם בית המשפט שידון בעניין, יאמין לו.

גם הטענה של עד מדינה או שותף לעבירה, אינה עניין לכאן ועל כך גם הגיב השופט המלומד.

6.אשר לחלופה על פי סעיף 21(ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-, אכן מדובר בעבירות חמורות המיוחסות לנאשם, אשר יש בהן כדי לסכן את שלום הציבור. השתתפות בנסיון פגיעה באחר בירי, כשהנאשם נוהג, בפראות, ברכב הוא מעשה מן המסוכנים לשלום הציבור. מה עוד שהרקע למעשה נבע מדבר של מה בכך, סכסוך בעניין קיסם בפיצריה .

7.אף על פי כן מצווה בית המשפט לדון בחלופה על פי סעיף 21(ב) (1) הנ"ל, אם ישנה כזו, במקום מעצר, שיש בה להבטיח בטחון מספיק את הציבור, כאילו היה הנאשם במעצר וכי בחלופה זו יש בטחון בערבויות ובתנאים מסוימים.

8.בית המשפט קמא לא דן בכך וההצעה שהובאה היום - לא נראית, ובדין, על-ידי באת-כוח המדינה.

9.אשר על כן - נדחה הערר.

10.יחד עם זאת, יוכל העורר להגיש בקשה חדשה, עם הצעות לחלופות מתאימות על כל פרטיהן, בצרוף תצהירים מתאימים, של אלה הבאים להבטיח, שהעורר לא יסכן את הציבור וערבויות כספיות מתאימות.

11.אם בית המשפט ישתכנע כי קיימת חלופה מתאימה כזו - יקבע את התנאים, אם לאו - ישאר העורר במעצר.