בש"פ 7889/07 שלמה ביתן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' אמסטרדם) לפיה הוחלט לקבל את ערר המדינה באופן חלקי ולאסור על העורר להתקרב למתלוננת במרחק של עד מחצית הקילומטר ממנה.

ביום 21.6.2007 הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירה של איומים. בכתב האישום נטען כי ביום 20.6.2007 איים העורר על רעייתו, על רקע הליכי גירושין בין השניים, כי ירצח אותה וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. עוד נטען כי גם כשבועיים עובר למקרה זה איים העורר על רעייתו כי לא יעניק לה גט לעולם וכי תישאר עגונה והוא ירצח אותה.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. יצוין כי בהליך המתנהל בין בני הזוג בבית המשפט לענייני משפחה ניתן צו הגנה שמכוחו נאסר על העורר להיכנס לישוב שוהם. ביום 21.6.2007 החליט בית המשפט השלום ברמלה לשחרר את העורר בתנאים שונים ובהם איסור על העורר להיכנס לתחומי הישוב בו מתגוררת רעייתו – שוהם, ועל יצירת קשר עם המתלוננת. בית המשפט הורה לעורר להימצא בחלופת מעצר למעט יציאות לעבודה וללימודים וכן קבע ערבויות. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן החליט בית המשפט השלום ברמלה ביום 11.7.2007 להקל על תנאי השחרור של העורר אך הוא הותיר בעינו את האיסור על העורר להיכנס לתחומי הישוב שוהם וליצור קשר כלשהו עם המתלוננת. ביום 26.7.2007 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר ובה ביקש מבית משפט לאפשר לו לחזור ולהתגורר בביתו בחדר נפרד, להיכנס לישוב שוהם בכדי להשתתף בפעילות דתית בקהילתו ולהשתתף בגידול ילדיו כבעבר. ביום 28.8.2007 החליט בית משפט השלום ברמלה לבטל את התנאים המגבילים שהוטלו על העורר למעט ערבות כספית להבטחת התייצבותו לדיונים, לאפשר לעורר להיכנס לתחומי ישובו תוך שמירה על תנאי צו ההגנה שניתן בבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט נימק החלטתו בכך שבהליך הפלילי אין מסגרת מתאימה לשמיעת עדות המתלוננת בשלב מוקדם ולא ניתן לקבוע דבר בעניין מהימנותה או מהימנות העורר. עוד ציין בית המשפט שכך נוצר מצב לפיו כל אישה יכולה לפנות לתחנת המשטרה לומר שהטיחו בה איומים וליצור מצב בלתי הפיך בו הבעל מורחק מבית מגוריו. כמו כן ציין בית המשפט כי קיימת בעייתיות גדולה בכך שאילו העורר היה מודה בביצוע העבירה והיה נגזר עליו עונש כלשהו, כבר יכול היה לחזור לבית המתלוננת ולא היתה דרך להרחיקו מהבית למעט הליך אזרחי.

ביום 29.8.2007 הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על החלטה זו. ביום 30.8.2007 קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה באופן חלקי. בית המשפט קבע כי כוונת המשיב לחזור להתגורר בביתו ולו בחדר נפרד היא בעייתית. זאת למד בית המשפט ממסקנת בית המשפט לענייני משפחה לפיה הפער בין בני הזוג הוא כר נרחב לעימותים בין השניים. לפיכך קבע בית המשפט כי אסור לעורר להתקרב למתלוננת במרחק של עד מחצית הקילומטר ממנה. עוד נקבע כי כל עוד צו ההגנה נותר על כנו לא יוכל המשיב להיכנס לתחומי הישוב שוהם, ובהליך הפלילי נוכח האיסור להתקרב למתלוננת ניתן לייתר את האיסור להיכנס לישוב. על החלטה זו הגיש העורר את הערר שבפני.

לטענת העורר שגה בית המשפט בהחלטתו להתערב בהחלטת בית משפט שלום. משמעות החלטת בית המשפט המחוזי היא כי העורר לא יוכל להשתתף בפעילות דתית בקהילתו, להתפלל בבית הכנסת שלו, להתרועע עם חבריו בבתיהם, לקחת את ילדיו מהגן ומבתי הספר (המצויים במרחק של כ- 35 מטרים מהבית בו מתגוררת המתלוננת), ולבלות עם ילדיו במקומות בילוי המצויים מרחק של פחות מ- 500 מטרים מהבית בו מתגוררת המתלוננת.

עוד נטען כי תלונת האישה הינה תלונת שווא, בסמיכות לפתיחת הליכי הגירושין וזאת אך בכדי ליצור יתרון בלתי הוגן בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מעברו הפלילי הנקי של העורר ומרף החומרה הנמוך בו מצויות העבירות המיוחסות לו.

ההקראה בתיק זה קוימה לפני ימים אחדים, והעורר כפר באשמה. התיק נקבע לשמיעת ראיות למועד רחוק יחסית, ה-20.1.2008. לטענת העורר הוא מתגורר באוהל, ופרט לדירת המגורים אין מקום בו יוכל לשהות אלא אצל חבריו שבתיהם נמצאים במרחק של פחות מחצי קילומטר מהבית המשותף לו ולמתלוננת.

בשים לב למועד הרחוק אליו נקבע התיק להוכחות דומני שראוי לשקול הקלה נוספת בתנאי השחרור. הקלה זו אינה יכולה להיות, כפי שמבקש העורר, חזרה לבית המשותף, וכן יש למנוע ממנו ליצור קשר עם המתלוננת. עם זאת, יוכל העורר להציע לבית משפט השלום, במסגרת בקשה לעיון חוזר, שהייה בבית אחד מחבריו שיהיה מוכן לערוב לו ולקבלו, גם אם המרחק קטן מ-500 מטר, וכן הקלות אחרות שישמרו על הניתוק בינו לבין המתלוננת, וכל זאת לאחר קבלת תסקיר בעניין זהות הערבים. הדיון בעניין כזה חייב להיות פרטני, ולא בדרך של ביטול גורף של התנאי שקבע בית המשפט בדבר ריחוק בינו לבין המתלוננת.

אין צריך לומר כי אם במסגרת ההליך האזרחי יהיו תנאים אחרים, על העורר לקיים את התנאים המחמירים יותר. בכפוף לאפשרות להגיש בקשה כאמור לעיון חוזר – נדחה הערר.