בש"פ 7897/07 מדינת ישראל נ. פלוני

ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) מיום 17.9.2007 אשר הורה על שחרור המשיב ממעצר בתנאים למרכז הגמילה טמרה ולאחר שלושת שבועות הגמילה במרכז העברת המשיב לקהילה הסגורה במלכישוע. היה ולא יתקבל המשיב לקהילה הסגורה יוחזר למעצר. נקבע כי המשיב ישהה במעצר גם אם יהיה פער זמנים בין סיום תהליך הגמילה בטמרה ובין כניסתו לקהילה הסגורה במלכישוע. אם יפר המשיב את תנאי השחרור או תנאי השהייה באחד ממרכזי הגמילה יוחזר למעצר. עוד נקבע בתנאי השחרור עיכוב יציאה מהארץ, ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך של 30,000 ש"ח ושחרור ממעצר.

ביצוע ההחלטה עוכב למשך 48 שעות ועליה הערר שבפני.

ביום 10.8.2007 הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המשיב המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג, תקיפת קטין על ידי אחראי, סחיטה באיומים, איומים והיזק בזדון. כנטען בכתב האישום המשיב והמתלוננת היו נשואים והתגרשו בחודש אוגוסט 2006. לזוג שלושה ילדים. המשיב נהג להשתמש בסמים וביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום לאחר שימוש בהם. נטען בכתב האישום כי במשך כחצי שנה נהג המשיב להגיע לדירת גרושתו בהזדמנויות רבות וכשהמתלוננת היתה מבקשת ממנו שיעזוב את הדירה, הוא נהג לקלל אותה ואת ילדיו ולאיים על המתלוננת בכוונה להפחידה או להקניטה. עוד נטען כי באחת הפעמים שבר הנאשם את הזכוכית של הויטרינה בסלון הדירה במזיד ושלא כדין, וכי בתאריך 6.8.2007 הגיע המשיב לדירה ובעת שהמשיב והמתלוננת היו במטבח אמרה לו המתלוננת כי יסיים לאכול ויילך. המשיב נטל מהמגירה סכין גדולה התקרב אל המתלוננת ואיים שיהרוג את עצמו. בהמשך איים כי יהרוג את המתלוננת והילדים. המתלוננת הצליחה לחלץ מידו של המשיב את הסכין ולאחר מכן תקף המשיב את המתלוננת שלא כדין ונתן לה מכת אגרוף באזור הגב. לאחר בקשותיה של בתו הבכורה כי יפסיק את מעשיו, הנאשם הלך לחדרהּ ותקף אותה באופן שישב עליה, בעט בברכהּ ותפס אותה בידיה. בהמשך לכך הגיע בנו האמצעי של המשיב וביקש מהמשיב להפסיק את מעשיו, המשיב תקף אף אותו וסטר לו בלחי.

עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה ציינה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. כמו כן נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות וכי מסוכנותו מובהקת לנוכח עדות המתלוננת ועברו הפלילי. כמו כן נטען כי יש חשש מפני שיבוש מהלכי משפט שכן העדים הם בני משפחתו של המשיב. בהחלטתו מיום 21.8.2007 קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעניק משקל לעובדה שאף מופיעה בכתב האישום ולפיה המשיב ביצע את העבירות לאחר שימוש בסמים. כמו כן התחשב בית המשפט באמירותיה של המתלוננת לפיהן היתה רוצה יותר מכל כי המשיב יילך למוסד גמילה. לפיכך הורה בית המשפט על הכנת תסקיר שירות המבחן בו תיבחן ותוצע לבית המשפט חלופת מעצר בה יוכל המשיב לעבור תהליך גמילה מסמים.

לקראת הדיון שנקבע ליום 10.9.2007 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי המשיב הביע רצונו להשתלב במסגרת גמילה של קהילה טיפולית על מנת להיגמל מסמים. עוד עולה מהתסקיר כי נעשו מספר נסיונות בשנה האחרונה לשלב את המשיב בגמילה אך ניסיונות אלה לא צלחו. על כן העריך שירות המבחן כי הניסיונות הכושלים הללו ממזערים את סיכוייו של המערער להצליח במידה וישוחרר למרכז גמילה. כמו כן צויין בתסקיר כי בעבר ברח המשיב מהיחידה האישפוזית בטמרה ועל כן הסיכוי כי ישמור על תנאי המעצר במסגרת הקהילה פחותים ולכן אין המלצה לשחררו למסגרת זו.

ביום 17.9.2007 הורה בית המשפט על שחרור המשיב לגמילה במוסד האמור. בית המשפט הסתמך בהחלטתו על דבריה של המתלוננת הן בפניו והן בפני שירות המבחן. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין לומר על משיב כי "ברח" מן האשפוזית בטמרה וזאת משום שנכנס לשם ביוזמתו ולא היתה עליו חובה שבדין לשהות במקום.

לטענת העוררת שגה בית המשפט מששחרר את המשיב ממעצר על אף המסוכנות הרבה העולה ממעשיו ומעברו הפלילי. העוררת טוענת כי האירוע בעקבותיו הוגשה התלונה מצביע על המסוכנות הרבה הנובעת מהמערער. עוד טוענת העוררת כי שחרור המשיב ממעצר טומן בחובו סיכון ממשי לשלום בני המשפחה. נטען כי ניתן ללמוד על מסוכנות המשיב לאור עברו הפלילי הכולל 9 הרשעות קודמות בעבירת רכוש, סמים ואלימות. בין היתר הורשע המשיב בעבירת הריגה בנסיבות בהן גרם למותו של אחר בדקירות סכין . המשיב נדון ל-12 שנות מאסר ועונשו הופחת בערעור לבית משפט זה ל-10 שנות מאסר בפועל (ע"פ 5807/96 שהוגש בדיון). עוד טוענת העוררת כי נגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 8 חודשים וכי הוא ביצע את המעשים המיוחסים לו כחצי שנה בלבד לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון. לטענת המדינה יש להעניק משקל משמעותי לעמדה שלילית של שירות המבחן בנוגע להפנייה לטיפול גמילה וסטייה מעמדה זו מוצדקת רק בנסיבות חריגות, אך במקרה זה אין כל נסיבות חריגות המצדיקות את החלטת בית המשפט המחוזי על אף עמדתו של שירות המבחן. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט שהעניק משקל משמעותי לאמירותיה של המתלוננת בפניו ובפני שירות המבחן משום שהתופעה של קורבנות אלימות במשפחה החוזרות בהן מהתלונה היא תופעה שכיחה ומוכרת ולא ניתן ללמוד ממנה על הפחתה במסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת.

באת כוח המשיב טענה את כל שניתן לטיעון עבורו. היא הצביעה על כך שהמתלוננת לא חזרה בה מתלונתה, אך הבהירה כי יש לראות את הדברים בפרופורציה, בני הזוג חזרו לגור יחד למרות גירושיהם והאשה – ממנה התרשמה הערכאה הראשונה – מעוניינת ביותר בגמילתו של המשיב מסמים. המוסדות בהם מדובר אינם "סגורים" כמו בית מעצר ממש, אך הם מדווחים על כל בריחה. המשיב – שחרב חדה מונחת על צווארו – מבין עתה שאין לו מנוס אלא להיגמל מסמים.

שקלתי את טענות הצדדים בכובד ראש, ובסופו של דבר החלטתי לקבל את הערר. אכן, המהלך בו פתח בית המשפט המחוזי הוא מהלך שיש עמו סיכוי למשיב, וממילא לחברה. אך מנגד עומד הסיכון הנשקף מן המשיב לחברה ככלל ולבני משפחתו בפרט. אכן, לעתים ראוי לקחת סיכונים מסויימים ולאפשר גמילה, אך בעניינו "כף הסיכון" כבדה, כבדה עד למאד ומשקלה כה רב, שאין ליטול את הסיכון. לעניין זה נתתי משקל רב לעובדה שהמשיב הורשע בעבר בעבירה של הריגה באלימות. אני ערה לכך שבית משפט זה הפחית מן העונש שהוטל עליו, אך עדיין להרשעה זו משקל רב, והצורך להגן על הציבור גובר.

על כן החלטתי לקבל את הערר. העורר ייעצר עד תום ההליכים.