בש"פ 79/07 יעקב אשכנזי נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמן ביצוען, לאורך מספר שנים, של עבירות אינוס, מעשה סדום, כליאת שווא, תקיפת בת זוג, איומים, הטרדה ופגיעה בפרטיות, להן, על-פי המתואר בכתב האישום, נפלה קורבן מי שהייתה באותה עת רעיתו. בין השאר, מואשם העורר כי פעם אחר פעם כפה על רעיתו לקיים עמו יחסי מין, בעל אותה שלא בהסכמתה ואיים על חייה. בתאריך 3.6.05 הוא נעצר עד תום ההליכים בעניינו, ומאז, וחרף הליכים חוזרים ונשנים אותם נקט, הוא מוחזק במעצר.

2.

השגותיו של העורר כנגד המשך מעצרו הונחו לפתחו של בית-משפט זה ארבע פעמים בעבר, וזוהי לו הפעם החמישית בה הוא מבקש להורות על שחרורו בתנאים מגבילים. בפעמים הקודמות, לא נמצא כי בכוחה של חלופת המעצר שהציע לענות על החשש מפני מסוכנותו – עליה מלמדים גם תסקירים מטעם שירות המבחן – ולהבטיח, לרבות באמצעותם של ערֵבים מתאימים, כי העורר ישהה כל העת במסגרת סגורה ומפוקחת.

3.

בתאריך 26.12.06 דחה בית-המשפט המחוזי את הצעת העורר, כי לחלופות אותן העלה בעבר – והכוונה היא לשהייתו במוסד תורני ותחת פיקוחם של רבנים – תתווסף אזיקתו באזיקים אלקטרוניים, והוא גם ייטול חלק בהליך טיפולי בהנחייתם של עובדים סוציאליים. נקבע, כי נוכח הסכנה הממשית הנשקפת מן העורר, ולאור החשש העמוק המקנן במתלוננת פן יבולע לה מידיו, וכשלשני אלה מתווספת העובדה שהעורר מתנגד להליך טיפולי ממשי, לא יוכלו החלופות המוצעות לעמוד. לגופם של דברים נקבע, כי המקרה אינו מתאים לאיזוק אלקטרוני, כי אין בכוחה של מסגרת הישיבה להבטיח פיקוח הולם, וכי הטיפול המוצע הוא ספוראדי ועל כן לא יעיל. חיזוק להחלטתו מצא בית-משפט קמא בכך שמשפטו של העורר מצוי בשלב מתקדם, וצפוי להסתיים בתוך פרק זמן לא ארוך. הטענה כי במצבו הרפואי הרעוע של העורר מסכן המעצר את בריאותו, נדחתה לאחר שלא נמצא לה עיגון בתיעוד רפואי שהוגש.

4.

העורר ממאן להשלים עם החלטה זו ובערר שבפני הוא טוען, כי בית-משפט קמא התעלם במפגיע מקביעותיו החוזרות ונשנות של בית-משפט זה, לפיהן אין לשלול על הסף את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר מתאימה, אם אך תימצא כזו. בא-כוחו המלומד, עורך-הדין ר' בן-טובים, שב והדגיש את נסיבותיו האישיות של שולחו, המצדיקות, על-פי הטענה, את השחרור לחלופת מעצר, ובכללן את מצב בריאותו, שאינו שפיר. עוד נטען, כי התמשכות ההליכים, כשלעצמה, מסיטה את נקודת האיזון לכיוון העדפתה של חלופת מעצר.

5.

טענות אלו לא אוכל לקבל. לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית-משפט קמא נחה דעתי, כי בניגוד לטענות העורר, לא התקבלה ההכרעה בענינו על יסודה של גישה דוגמטית, השוללת מכל וכל את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. אלא, שגם החלופה המוצעת בעת הזו אינה עונה על אותם תנאים בסיסיים, שקיומם נדרש כדי להבטיח כי שחרורו של העורר לא יסכן את שלום הציבור, ובפרט את שלומה של המתלוננת. אוסיף, כי אין להקל ראש בכך שההליכים בענינו של העורר, ועמם תקופת החזקתו במעצר, התמשכו עד כה לאורך פרק זמן לא מבוטל, אולם יש לקוות כי ההמתנה להכרעת הדין לא תארך עוד זמן רב.

מטעמים אלה, הגעתי למסקנה כי דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.