בש"פ 7903/00 לוי סולומון נ. מדינת ישראל

העורר נאשם בסחר בסמים מסוכנים, בית המשפט הורה על חלופת מעצר. העורר הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא א' לרון) בא החליט הנשיא לשחררו בתנאים, ביניהם "מעצר בית" מוחלט עד לסיום ההליכים נגדו. הערר מכוון אך ורק כנגד "מעצר הבית" בו צווה העורר להימצא.

טענתו המרכזית של הסניגור הוא שבית המשפט המחוזי לא מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר בעסקת הסחר בסם שיוחסה לו. ומשכך, לא היה מקום מלכתחילה להגבילו ל"מעצר בית" ודי היה להבטיח את הופעתו למשפטו, דבר שהתנאים האחרים שהושתו עליו, מבטיחים.

הסניגור ציין, כי מדובר באדם המשרת בצבא קבע, בעל עבר נקי, נשוי ואב לתינוק ומתגורר בטבריה עם משפחתו. העבירה המיוחסת לו בוצעה באשדוד וסכנה רצינית של הרחקתו מהצבא מרחפת מעל לראשו כבר עתה, באופן שאם יצא זכאי, ספק אם ניתן יהיה לתקן את המעוות.

בית המשפט קבע בהחלטתו כי העורר אמר שהוא מכיר את הנאשם האחר המעורב בעבירות בהן הואשם גם הוא בכתב אישום נפרד, וכי הוא גם מכיר את הסוכן המעורב בעסקאות ואולם לא היה מעולם מעורב בעסקי סמים.

בית המשפט הצביע על בעיתיות מסויימת בדברי הסוכן באשר למעורבות העורר. מבלי לבחון את אמיתות הדברים הגיע בית המשפט למסקנה, כי "בנסיבות אלה, אין כל כך צורך להתייחס לעניין המסוכנות לאור הבעייתיות בקשר לקיום ראיות לכאורה כפי שפורטה...".

ממשפט זה מבקש הסניגור ללמוד כי בית המשפט לא התייחס לעניין המסוכנות משום שלא מצא שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר ואילו הפרקליטה המלומדת גרסה כי בית המשפט לא התייחס למסוכנות משום שבעבירה של סחר בסמים יש חזקה של מסוכנות ולטעמה מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה.

עיון בהחלטה במלואה מלמד, כי בית המשפט מצא כי יש קשיים מסוימים במערכת הראיות נגד העורר אלא שאינני מוצאת כי נקבע שמערכת זו לא הקימה ראיות לכאורה. נראה לי מתוך ההחלטה כולה ומתוך הטיעון ששמעתי, כי קיימות ראיות לכאורה, אלא שמערכת ראייתית זו איננה חזקה דיה כדי להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. כאן ראוי לציין כי גם כאשר קיימות ראיות לכאורה יכול ויהיה מדרג במידת עוצמתן של הראיות הלכאוריות. לפיכך, נראה לי כי במקרה זה יש עילת מעצר אלא שראוי לשקול חלופת מעצר, כך סבר בית המשפט המחוזי, אלא שהטענה היא כי התנאים מחמירים מדי.

נראה לי כי בנסיבות האמורות, ניתן להמיר את "מעצר הבית" המלא באופן שינתן לעורר לחזור לתפקיד רגיל במסגרת תפקידו בצבא, אם הצבא מוכן לקבלו.

בהחלטת בית המשפט נקבע, כי הסניגור ציין שמפקדיו של העורר מוכנים לקבלו ולפקח עליו במסגרת שירותו בצה"ל. במסגרת החלופה יש לקבל התחייבות כזו ממפקדיו. תנאי נוסף הוא שהעורר יהיה נתון ב"מעצר בית" מלא לאחר שעות העבודה בצבא. כמו כן, יווסף תנאי, לו הסכים העורר, שלפיו תעוכב יציאתו של העורר מן הארץ ותוגבל תנועתו בארץ באופן שלא יימצא באשדוד.

לשם הסדרת החלופה, יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבדוק את האפשרות לקבוע חלופה כאמור.