בש"פ 7910/05 גיא תדמור נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב ) אשר סירב לשנות את תנאי חלופת המעצר בהם שוחרר העורר, כשעיקר הבקשה היא שהעורר ישהה במעצר בית בביתו ובפיקוחה של אשתו, ולא יישאר בבית הורי אשתו כפי שקבע בית-המשפט קמא.

על-פי טענת העורר, הורי אשתו אמורים לצאת את הארץ. הסנגור אף לא הסתיר מבית-המשפט שגם אלמלא נסיעתם הצפויה של ההורים, אין ביכולתם להמשיך ולהחזיק את העורר בביתם על-פי התנאים הנדרשים. בין היתר, הסתמך הסנגור בטענותיו על תסקיר שירות המבחן, המעיד על הטיפול שהוא מקבל ועל שיתוף הפעולה שלו אשר מצביע על כך שהסיכון הנשקף ממנו בתנאי הטיפול הוא מופחת.

ב"כ המדינה התנגד לחלופה המוצעת. לטענתו, התקופה בה נתון העורר בטיפול היא קצרה מכדי לקבוע שפחת הסיכון. ב"כ המדינה העלה טעמים מספר אשר בגינם פיקוחה של אשת העורר אינו עונה על צרכי החלופה, כשהנימוק העיקרי בהם הוא כי האישה ניסתה לחפות על בעלה בתחילת החקירה ואף לסייע לו בטשטוש עקבות העבירה.

איני מקלה ראש בחששות שהעלה ב"כ המדינה באשר לחלופה המוצעת. עם זאת, על-פי הסדרי החלופה שנקבעו בבית-המשפט המחוזי וכעולה מתסקיר שירות המבחן, העורר מצוי בטיפול אינטנסיבי ומשתף פעולה באופן מלא ומשביע רצון. מתברר כי, בין היתר, אשתו מלווה אותו בדרכו למקום הטיפול והיא אף ערבה כספית בערבות צד ג' לקיום תנאי חלופת המעצר.

נוכח הטיפול האינטנסיבי שניתן לעורר, אשר שירות המבחן מגלה אופטימיות לגבי סיכוייו, נראה כי לא יהיה זה נכון להחזיר את העורר למעצר בשלב זה של ההליכים ולהפסיק את המסגרת הטיפולית שהוא נתון בה.

בנסיבות אלה אני נעתרת לבקשת הסנגור. העורר ישהה בתנאי מעצר בית מלא בביתו, ברח' רפידים 8 בתל-אביב, באופן שיציאתו מן הבית מותרת אך ורק לצורך טיפול ב"בית בטוח" בעיר תל-אביב בימים א'-ה' בין השעות 08:00 - 17:00, כאשר אחד מהערבים צד ג' (אשתו, הורי אשתו, אחות אשתו, גיסו ואחיו) ילווה אותו מדי יום ביומו למוסד זה, ובתום הטיפול יחזירו למקום מעצר הבית. ביתר תנאי השחרור אין כל שינוי.

אשר על כן, הערר מתקבל בהתאם לאמור לעיל.