בש"פ 7911/17 ניסים אבו בכר נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (במ"ת 749-09-17, כבוד השופט א' פורת ), בגדרה נעצר העורר עד לסיום ההליכים. במסגרת ההסכמות של ההליך קמא ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, מסתייג הסניגור מכך שנקבע את אשר נקבע מבלי שנבחנה חלופת מעצר קונקרטית, וללא שהתקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר טרם קבלת ההחלטה.

2.

כתב האישום מתאר כי העורר מכר נשק מאולתר מסוג קרלו, ותחמושת אקדח, לאדם מסוים. כמו כן על פי כתב האישום תיקן העורר נשק מאולתר ומחסנית. אם אלו העובדות שהוכחו לכאורה, עילת המעצר בגין מסוכנותו של המשיב קמה מכוח חזקה סטטוטורית ביחס לסעיפי האישום, ואף קיימת בעוצמה נוכח נסיבות העבירה כפי שתוארו. כפי שצוין בהחלטה קמא, מעבר לעובדות שפורטו בכתב האישום, עולה כי העורר בעל נגישות לכלי נשק ומחסניות ובעל ידע בתיקונם. נתונים אלו "ידידותיים מידי לסביבה הרלוונטית" על הסיכון הנובע מכך. יודגש כי מתוך הסכום של 6,000 ש"ח עבור עסקת הנשק, העורר קיבל 500 ש"ח, וכלי הנשק אשר הוא מכר הינו תת מקלע. נתונים אלה מהווים צוהר לקשר של העורר עם גורמים העוסקים בסחר נשק.

לכך נוסיף כי החלופה שהוצעה על ידי הסניגור בהליך קמא היא חלופה במרחק גיאוגרפי ממקום מגוריו של העורר. נדמה כי לנוכח טיב הסיכון של העורר, יכולותיו וקשריו, ברי כי לא יהיה בכך כדי להשיג את המטרה. דהיינו, לא הוצגה חלופה ראויה. בהינתן כך, הנני סבור כי לא נפלה טעות בהליך קמא כאשר בית משפט החליט שלא להזמין תסקיר שירות מבחן. כידוע אין חובה להזמין תסקיר, ולא נראה כי היה בכוחו לתרום לקבלת עמדת העורר, לנוכח תיאור העובדות והיכולות, והחלופה שהוצעה.

3.

הערר נדחה.