בש"פ 7912/00 דורון סרוסי נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום קבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות נגד העורר שהן: הדחת קטינים לסמים, אספקת סם, אחזקה ושימוש בסם מסוכן, תקיפת שוטר ואיום.

עם זאת, סבר בית המשפט שיש מקום לשקול חלופת מעצר, אם תוצע כזו. בית המשפט המחוזי בערר שהגישה המדינה קבע אף הוא כי החלטתו של שופט השלום ככל שהדבר נוגע לקיום ראיות לכאורה, אינה מצדיקה התערבות. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא מתקשה להבין - לאור קיום עילת מעצר, לאור קיום ראיות לכאורה ולאור נתוניו האישיים של העורר - את התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט השלום והיא שחרורו של העורר ממעצר, בחלופת מעצר, אם תימצא כזו.

בפנינו העלה הסניגור המלומד, מחדש, את שאלת קיומן של ראיות לכאורה ולחילופין טען הוא שתי טענות מרכזיות: האחת, אפליה בין העורר לבין מעורבים אחרים; והשניה, אי שקילת חלופת מעצר, כאשר חלופה רצינית כזו, קיימת ומוצעת על-ידו. ההקראה במשפט קבועה ל20.12.00- ולדברי הסניגור יימשך המשפט זמן רב. אשר לקיומן של ראיות לכאורה, אף אני סבורה כי לאור הראיות שבית משפט השלום התייחס אליהן, קיימות ראיות לכאורה נגד העורר וקמה נגדו עילת מעצר בשל העבירות המיוחסות לו.

אשר לטענת האפליה, טענה כזו היא במקומה כאשר מדובר במעורבים שמעורבותם ונסיבותיהם האישיות זהים. בענייננו, לא כך הדבר. האחרים, צעירים בגילם, חלקם קטינים, העורר בן 33 וקופת שרצים תלויה לו מאחוריו, חלקם בעבירות הקשורות בסמים. הוא גם נאשם בכתב האישום שבענייננו בתקיפת שוטר ובאיומים על חיי הקטינים ומשפחותיהם.

זאת ועוד, התובע ברוב הגינותו אמר, כי לא הצליח לברר אם יש כוונה להגיש כתבי אישום נגד אחרים, וזאת, בגלל הזמן הקצר. כמו כן ציין הוא כי כאשר מעורבים בעבירות משוחררים בטרם מוגש נגדם כתב-אישום, אין הטיפול בהם - לעניין הגשת כתב אישום - נעשה באותה מהירות בה מטופל עניינם של אלה הנמצאים במעצר.

אשר לטענה לפיה לא בדק בית המשפט המחוזי כלל אם יש מקום לחלופה, אינני סבורה כי כך הוא. העבירות בהן מדובר, חלקן לפחות, מקימות חזקת מסוכנות. העבירות, ככל שהן נוגעות להדחת קטינים לסם, הן מן החמורות שבספר החוקים, מבחינת העונש המירבי שלצידן. בעבירות אלה, הן על פי מדיניות המחוקק והן על פי פסיקת בית משפט זה, יש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים נגדו כדי למנוע ממנו בצורה המבטיחה ביותר את האפשרות להמשיך במעשיו הנפשעים ולהדיח קטינים לסם ואין נפקא מינה אם השתמשו קודם לכן בסם אם לאו. אותם קטינים הנתפסים לסם עקב הדחה, הופכים להיות למרבית הצער צרכני סמים, חלק עובר מן הסמים הקלים לקשים ומן המפורסמות הוא ששימוש בסמים יגרור עבירות אחרות.

אשר על כן, הערר נדחה.