בש"פ 7929/99 מדינת ישראל נ. איאד מרזוק

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 148/99) בגין שלושה פרטי אישום. על פי האישום הראשון נהג המשיב לתקוף את אשתו במהלך תקופת נישואיהם ולהכות את ילדיו הקטינים. על פי האישום השני, ביום 30.1.99 איים המשיב על גיסו, אחיה של אשתו, כי אם לא יועבר רכבו של הגיס לרשותו יפיץ שמועה בכפרם כי גיסו מקיים יחסי מין עם אשתו. לנוכח סירובו של הגיס, הכה אותו המשיב בפניו, כלא אותו ואת בנו הקטין בחדר המדרגות, ואיים כי יהרוג אותו. הגיס נמלט לאחר שפרץ את דלת הכניסה לביתו של המשיב. על פי האישום השלישי, תקף המשיב את אשתו בכך שהכה אותה בכבל חשמלי, בנעליים ובאגרופים. לאחר מכן פצע אותה המשיב בסכין, הכניס את ראשה בכוח לאסלת השירותים, גזז את שערה, הפשיט אותה בכוח מבגדיה והכניסה אל המקלחת שם הרטיב אותה במים קרים, החדיר פעמיים בכוח מקל אל איבר מינה והמשיך להכותה, לחבול בה במקל ולפגוע בה בסכין, עד שאיבדה את הכרתה. אזי נמלט המשיב מביתו מבלי הגשת כל עזרה לאשתו שצנחה ארצה, חבולה ומדממת. במהלך האירוע אף הכה המשיב את בנו בן השלוש בפניו באמצעות נעל שאחז בידו. בגין מעשים אלו הואשם המשיב בשני מעשי אינוס בנסיבות מחמירות, בחבלה בכוונה מחמירה, בסחיטה בכוח ובסחיטה באיומים, בתקיפה בנסיבות מחמירות ובתקיפת קטין חסר ישע, בכליאת שווא ובאיומים.

בית המשפט המחוזי החליט, ביום 1.3.99, לעצור את המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. בנימוקיו מציין בית המשפט כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד המשיב. בהתחשב באכזריותם המרובה של מעשי האינוס, התקיפה וההתעללות, קבע בית המשפט כי מתקיימת חזקת מסוכנות כנגד המשיב אשר לא הופרכה. לעניין חלופת המעצר אזכר בית המשפט, בנוסף לאמור לעיל, את בריחתו של המשיב מן הבית, חשדותיו כלפי אשתו, התנהגותו בתחנת המשטרה ובמהלך אשפוזו לצורך בדיקה פסיכיאטרית, וקבע כי בנסיבות אלו אין הצדקה לחלופה כזו.

שמיעת המשפט החלה באיחור. מאז נעצר המשיב נתקיימו שלוש ישיבות הוכחה בלבד, בתאריכים 6.9.99, 7.9.99 ו11.10.99-, ונקבעו ישיבות נוספות לימים 25.11.99 ו12.1.2000-. בדיון שנערך בפני ביום 22.11.99 שבה המדינה וביקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים. בא-כוחו התנגד לבקשה. לטענתו, זכותו של כל נאשם כי משפטו יתנהל בקצב מהיר. ישיבת ההוכחה הראשונה בעניינו של המשיב נפתחה למעלה מששה חודשים לאחר מעצרו עד תום ההליכים, וזאת לאחר דחיות מנימוקים שונים. בא-כוחו של המשיב מוסיף ומציין כי הלה כופר בכל האישומים נגדו ובכוונתו להעלות את הטענה 'במקום אחר הייתי'. לשם כך מתכוונת ההגנה להעיד ששה עדים בנוסף למשיב, ומכאן כי המשפט אינו צפוי להסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. בא-כוחו של המשיב הציע כי הלה ישהה עד לסיום משפטו במעצר בית בבית הוריו, או בבית דודתו המתגוררת בכפר אחר.

בא-כוח המבקשת ענה לכך כי פרשת התביעה אמורה להסתיים בדיון שנקבע ליום 25.11.99, וכי הגיש בקשה לקביעת מועדים נוספים לדיון בתביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה. לאור האמור לעיל בקשתי שבא-כוח המבקשת יפעל לקביעת מועדים נוספים לשמיעת משפטו של המשיב, ויודיע לבית המשפט עד יום 30.11.99, מה המועדים שנוספו. במקביל הארכתי את מעצרו של המשיב עד למתן החלטתי בבקשה זו.

ביני לביני נתקיים ביום 25.11.99 הדיון בבית המשפט המחוזי, ונקבעו בו שני מועדים נוספים לדיון בתביעה, בתאריכים 20.12.99 וביום 21.2.2000. עם זאת, פרשת התביעה טרם נסתיימה.

הטענה המרכזית בבקשה שלפני היא כי משום התמשכות המשפט מסוכלת כוונת המחוקק להגן על זכותו של נאשם לחירות כל עוד לא הורשע בדין. אכן, התמשכות המשפט מעבר לתשעה חודשים היא שיקול בזכות הנאשם, במיוחד כאשר הוא אינו הגורם להתמשכות זו. אולם התמשכות הליכים אינה שיקול יחיד המספיק כדי לשחרר את הנאשם מן המעצר. יש לבחון גם אם השחרור יהווה בנסיבות העניין משום סכנה ממשית לשלום הציבור ואם קיים חשש כי הנאשם יימלט מאימת הדין.

מעשי האלימות וההתעללות המיוחסים למשיב הם מן החמורים ביותר, ומעידים על אכזריות רבה ועל נכונות לנקוט באמצעים קיצוניים ביותר של אלימות פיזית כנגד אשתו וילדיו הרכים בשנים, שהיו באותה עת נתונים לחסדיו. חזקה על אדם הנאשם במעשים מעין אלו כי שחרורו יהווה סכנה לשלומם של בני משפחתו שלו בפרט, ולביטחון הציבור בכלל. תחושת הסכנה מתחדדת לנוכח עברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעות קודמות בעבירות אלימות. בנסיבות אלו, סבורני כי קמה כנגד המשיב חזקת מסוכנות שלא הופרכה, וכי לא ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

מעיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 25.11.99 עולה כי בית המשפט אינו חוסך מאמצים על מנת לסיים את משפטו של המשיב בהקדם, וזאת בין השאר על-ידי קביעת מועדים לדיון בעניינו של המשיב על חשבון תיקים אחרים. אני מניח כי בית המשפט יעשה מאמץ כדי לסיים את משפטו של המשיב בתקופת ההארכה.

אשר-על-כן הנני נענה לבקשת המדינה ומורה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 28.11.99 או עד למתן פסק דין במשפטו, הכל לפי המוקדם.