בש"פ 7930/00 שחר רומנו נ. מדינת ישראל

על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, ביצע העורר בשנים 1994-5, בגופה של קטינה שאותה עת הייתה בת 6-5 שנים, מעשים מגונים בכוח ומעשי אינוס. הוא עשה את כל אלה בעת ששימש לקטינה כשמרטף.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ובעלי הדין לא נחלקו בשאלת קיומה של תשתית ראייתית, שכללה גם דברים שנרשמו מפיו של העורר עצמו.

השופטת המלומדת גם השתכנעה בקיומה של חזקת מסוכנות, הואיל והתרשמה, כי מדובר בעורר חסר רסן, שחזר וביצע מעשים קשים בגופה של ילדה חסרת אונים.

מאידך, לא נעלמו מעיניה של השופטת עובדת היותו של העורר חסר הרשעות קודמות, שמאז האירועים חלף מספר לא קטן של שנים, והעורר עומד עתה לפני גיוסו לצה"ל.

לנוכח כל אלה, סברה השופטת, כי בטרם תיגש להכריע בבקשת המשיבה, ראוי לקבל תסקיר של שירות המבחן, ובכלל זה אבחון שיעשה על ידי מומחים. דא עקא לעניין הזה דרוש זמן ועל כן נדחה הדיון בבקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים לסוף חודש נובמבר, וספק אם גם אז יוכל שירות המבחן להעמיד לרשות בית המשפט את חוות הדעת המבוקשת.

לנוכח כל אלה, עתר בא כוח המערער לשחרר את שולחו בערובה, ולעניין זה הוא הדגיש, כי בשנים שחלפו מאז האירועים, לא נפתחו נגד העורר תיקים נוספים, ויש בכך כדי ללמד כי סכנתו פחותה ואולי לא קיימת כלל.

עו"ד מרוז הוסיף וטען, כי גם שולחו ומשפחתו מעונינים להשלים את תהליך האבחון עד סופו, אך הוא סבור, כי אין הכרח שהדבר ייעשה בתנאי מעצר, וגם שירות המבחן הביע בתסקירו מיום 24.10.00 את הדעה, כי יתקשה לעשות את מלאכת האבחון בעוד העורר עצור.

בא כוח המשיבה העלה את החשד שהעורר הינו פדופיל, ואף שנראה, כי עו"ד למברגר לא היה עותר למעצר עד תום ההליכים בעבירות שהתרחשו לפני זמן כה רב, הוא הביע את הדעה, כי כל עוד תהליך האבחון לא הסתיים, שחרורו של העורר עלול להתברר ככזה שכרוך בסכנה לקטינים.

החלטתי לקבל את הערר.

אין להרבות מילים על חומרתם הברורה והגלויה של המעשים שיוחסו לעורר. עורר זה זקוק לאבחון וטיפול, ועל כך יתן, את דעתו בית המשפט שידון בבוא השעה בכתב האישום לגופו. על כן השאלה האחת הטעונה הכרעה בשלב זה היא, אם שחרורו של העורר ממעצר כרוך בסכנה לקטינים. לזכותו עומדת העובדה, שמאז ביצע את המעשים המחליאים בקטינה, חלפו שנים לא מעטות, שבמהלכן, לא נרשמו עבירות נוספות לחובתו. הדגש הוא על כך, שהוא לא חטא מאימתה של חקירה שהתנהלה נגדו, שהרי זו נפתחה רק לאחרונה, ועל כן יש מקום להנחה שהסכנה הנשקפת ממנו, גם אם טרם נשללה סופית, היא אינה ברורה ומיידית. מקל וחומר שיש להניח שהוא לא יחטא דווקא עתה, כשעניינו מתברר בבית המשפט. אך בכל אלה, אין כמובן די כדי לאיין כליל את הסכנה, ולכך בדיוק נועדה חלופת המעצר, וכזו הוצעה על ידי הסניגור.

בנסיבות אלה נראה לי, כי נכון לקבל את הערר, והעורר ישוחרר בתנאים אלה;

א.מעצר בית מוחלט בבית הוריו, למעט יציאות לפגישות עם שירות המבחן ולבדיקות שהעורר צריך לעמוד בהן לצורך האבחון.

ב.על העורר להשתלב מייד בטיפול בפיקוח שירות המבחן, ולצורך זה ניתן בזה צו מבחן שתוקפו בשלב זה 6 חודשים.

ג.שחרורו של העורר מותנה בהפקדה של ערבות עצמית וצד ג' (אביו) בסך של 20,000 ש"ח כל אחד.

ד.נגד העורר יוצא צו למניעת יציאתו מן הארץ.

ה.נאסר על העורר ליצור מגע ישיר או עקיף עם עדים בתיק זה.

ו.הוסברה להוריו של העורר היטב חובתם לפקח על תנועותיו של בנם, וכן על חובתם לדווח למשטרת ישראל או לבית המשפט, על כל הפרה, קלה כחמורה, של תנאי השחרור.

הפקדת הערבות תהיה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

ניתן והודע היום, ט' בחשוון תשס"א (7.11.00).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00079300. C02