בש"פ 7931/17 יצחק דורון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה שהגיש המבקש למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.4.2017 בו התקבל (בחלקו) ערעור שהגיש המבקש על גזר דין שהושת עליו בבית משפט השלום בנתניה, לאחר שהורשע, על פי הודאתו, בשורת עבירות. בפסק הדין הופחת עונש המאסר שנגזר על המבקש משישים ושבעה חודשים לשישים חודשים (כולל הפעלה של חודש מאסר מותנה).

הבקשה הוגשה ביום 17.10.2017 (ולפי הנטען עותק נשלח לפרקליטות המדינה ביום 4.9.2017), דהיינו תקופה ממושכת לאחר שחלף המועד להגשת ההליך הערעורי על פסק הדין (אשר ניתן במעמד הצדדים). הטעם אותו העלה המבקש בבקשתו לאיחור ניכר זה הוא סברתו כי הדרך בה היה באפשרותו להשיג על פסק הדין היא הגשת עתירה לבג"ץ, בהדגישו כי לאחר מתן פסק הדין לא היה מיוצג, כי הוא חולה וכי השפה העברית אינה שגורה בפיו. המבקש הוסיף כי אכן הגיש עתירה כאמור (בג"ץ 2181/17), וכי זו נדחתה, והוא מבקש כי "אותה טעות פרוצדוראלית לא תעמוד לו לרועץ".

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שלפניי הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הטעם העומד ביסוד הבקשה, אשר הוגשה באמצעות בא-כוחו של המבקש, הוא כאמור טעות שבדין ביחס לדרך ההשגה על פסק הדין.

הבקשה אינה נתמכת בתצהיר או באסמכתאות לתמיכה בנטען בה (לעניין הנסיבות האישיות של המבקש או לעניין הטעות הנטענת), והטענה לעניין הטעות ביחס לדרך ההשגה אף הועלתה בלקוניות וללא פירוט. כך למשל לא הובהר האם המבקש עשה מאמצים כלשהם לברר כיצד רשאי הוא להשיג על פסק הדין שניתן בעניינו (למשל פניה לבא-כוחו בערכאה קמא). יוזכר בהקשר כי גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש להוכיח כי עשה פעולות סבירות לבירור הדין החל.

עוד יצוין כי העתירה אשר לטענת המבקש הוגשה במקום הליך ערעורי על פסק הדין הוגשה ביום 8.3.2017, כלומר כחודש וחצי לפני מועד מתן פסק הדין, ולא הובהר כיצד הדברים מתיישבים. כמו כן, פסק הדין בעתירה ניתן ביום 26.6.2017, והמבקש לא ציין בבקשתו מתי הומצא הוא לידיו, כך שעל פני הדברים גם באותו שלב חל שיהוי נוסף ולכך אין כל הסבר בבקשה. לכל האמור אוסיף כי המבקש, אשר כאמור מיוצג בבקשה שלפניי, לא פירט בבקשתו דבר לעניין סיכויי ההליך - שהוא כמתואר הליך ב"גלגול שלישי" - כך שעל יסוד החומר שלפניי אין בסיס לקבוע כי אלו תומכים במתן הארכה הממושכת כמבוקש.

מטעמים אלו הבקשה נדחית.