בש"פ 7935/08 מהנד אעביד נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' סטולר) מיום 21.8.2008, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בצוותא. על-פי עובדות כתב האישום שגירסתו המתוקנת הוצגה בפני במהלך הדיון היום, קשר העורר קשר עם חברו מוחמד אבו שרקייה (להלן: מוחמד ) לשדוד משאית שבבעלות חברה בה עבד העורר במטרה להעבירה לשטחים ולקבל תמורתה סך של 150,000 ₪. לשם כך הצטיידו הנאשם ומוחמד באקדח דמה שחור (להלן: האקדח ), במסקינטייפ לקשירת הנהג

וברכב פורד (להלן: הפורד ) אותו נטל העורר מן החברה בשל סכסוך כספי בינו ובין בעליה.

ביום 15.7.2008 הגיעו השניים למקום מושבה של החברה והמתינו בפורד למשאית שתצא ממנה. כשיצאה משאית ממתחם החברה, נסעו העורר ומוחמד בעקבותיה והמתינו עד שתעצור על מנת לשדוד אותה. בעת שעצר הנהג (להלן:

המתלונן ) את המשאית ירד מוחמד מן הפורד, עלה למשאית ובאיומי אקדח הורה למתלונן להמשיך לנסוע בעוד העורר ברכב הפורד נוסע בעקבותיהם. במהלך הנסיעה צעק מוחמד על המתלונן ואיים עליו לבל יסמן לאחד הנהגים שהוא מצוי במצוקה וכן הורה לו שיתנהג כרגיל גם אם ייעצר בידי שוטר. בהמשך הורה מוחמד למתלונן לנסוע לכיוון ראש העין ומשם להיכנס לכביש 6 ובשלב מסוים הורה לו לעצור בצד הדרך. המתלונן נמלט מן המשאית טרם עצירתה המוחלטת כשמוחמד דולק בעקבותיו וכשמעד המתלונן במנוסתו התנפל עליו מוחמד, הכה אותו בגבו, קשר את ידיו ורגליו במסקינטייפ, והותירו בשטח (במאמר מוסגר יצוין כי בכתב האישום המקורי נפלה טעות ומעשים אחרונים אלה יוחסו שם לעורר. אך טעות זו - העולה בבירור מהשוואת כתב האישום המקורי עם האמור בעניין זה בבקשה למעצר עד תום ההליכים - באה על תיקונה בכתב האישום המתוקן). העורר שליוה כאמור את האירוע ברכב הפורד, שוחח במהלכו עם מוחמד באמצעות מכשיר המירס שהיה ברשותו וקיבל דיווח על המתרחש. עוד עולה מכתב האישום כי משחזר מוחמד למשאית ונסע לכיוון מחסום טול כרם נסע העורר בעקבותיו ברכב הפורד ולבסוף צויין כי כתוצאה מן השוד נגרמו למתלונן חבלות והוא נזקק לטיפול רפואי.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העורר ומוחמד עד תום ההליכים נגדם. במסגרת הדיון בבקשה הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה וזאת נוכח ההודעה שמסר מוחמד המפלילה את העורר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך הוא עתר לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. המשיבה נתנה הסכמתה לעריכת התסקיר אך הבהירה

כי

היא דבקה בעמדתה שמן הראוי לעצור את העורר ומוחמד עד תום ההליכים. עם קבלת התסקיר טען העורר כי יש להורות על הגשת תסקיר משלים משום שהמפקחות שהציע לצורך חלופת מעצר דוברות את השפה הערבית בעוד קצין המבחן שוחח עמן בעברית, ובשל כך לא נבחנה כראוי האפשרות לחלופת מעצר בענינו. בהחלטתו מיום 21.8.2008 הורה בית משפט קמא (כב' השופט א' סטולר) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ודחה את בקשתו לעריכת תסקיר משלים בקובעו כי "חזקה על שירות המבחן שלא היה עורך את התסקיר אילו לא היה מבין הבן היטב את דברי המפקחים המוצעים". כמו כן דחה בית משפט קמא את טענת העורר לפיה העבירה המיוחסת לו היא עבירת רכוש, וכי מעורבותו באירוע נשוא כתב האישום הייתה מינורית ושולית. בית המשפט הדגיש כי מדובר בעבירת שוד שביצע לכאורה העורר יחד עם מוחמד בשיתוף פעולה מלא. עוד ציין בית משפט קמא, כי מתסקיר המעצר עולה שקיים פער בין אורח החיים הנורמטיבי אותו תיאר העורר בפני שירות המבחן ובין אופי העבירות המיוחסות לו וכי על פי קביעת שירות המבחן לא ניתן לשלול סיכון מצדו. בית משפט קמא הוסיף וציין כי שירות המבחן פקפק באפקטיביות של חלופת המעצר שהציע העורר לפיה ישוחרר לבית אחותו ויהיה בפיקוחה ובפיקוח אשתו, בציינו כי ספק אם המפקחות המוצעות אכן יכולות לפקח על העורר ולהוות גורם מרסן ומציב גבולות עבורו. מטעמים אלה דחה בית משפט קמא את החלופה שהוצעה על-ידי העורר והורה כאמור על מעצרו.

3.

העורר אינו משלים עם החלטה זו, ומכאן הערר שבפניי בו הוא טוען כי לבא-כוחו לא ניתנה ההזדמנות לטעון כראוי בפני בית משפט קמא בעניין מעצרו. לגוף העניין טוען

העורר כי הוא הסכים אמנם לקיומן של ראיות לכאורה, אך לטענתו לא ניתן להתעלם ממספר סוגיות "העשויות לכרסם במידה מסוימת באותן ראיות לכאורה". כך טוען העורר לאפליה בינו ובין מעסיקו לשעבר, שנחקר אף הוא באזהרה באשר לאותה פרשה אך שוחרר ולא הוגש נגדו כתב אישום אף שאין זו הפעם הראשונה שנגנבים ממנו כלי רכב, ובפרשיית גניבתו של אחד מהם טרם נסתיימה החקירה מטעם חברת הביטוח. עוד טוען העורר כי אין כל אינדקציה לכך שהוא ומוחמד הצטיידו באקדח הדמה, והוא מציין כי מחומר החקירה עולה כי האקדח נמצא במשאית טרם האירוע. אשר לעילת המעצר טוען העורר כי קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה אשר התבססה בין היתר על תסקיר המעצר, שגויה מיסודה. לטענת העורר בעוד שבתסקיר המעצר נאמר כי "לא ניתן לשלול סיכון מצידו" קבע בית משפט קמא כי שירות המבחן "מאשר את מסוכנותו" ולא היא. כמו כן טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בהתעלמו מן העובדה כי המעשים המיוחסים לו אינם מלווים באלימות חמורה ואינם מקימים את חזקת המסוכנות הקבועים בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. העורר מדגיש כי על פי הנטען בכתב האישום המתוקן הוא לא נטל חלק אקטיבי בשלב ביצוע המעשים וכי לכל היותר ניתן לייחס לו את שלב התכנון. עוד טוען העורר כי בית משפט קמא התעלם מכך שהוא אדם נורמטיבי, העובד כ-12 שנים במקום עבודה מסודר ואינו

מנהל אורח חיים עברייני.

אשר לחלופת המעצר שב העורר וטוען כי נפלו ליקויים באופן שבו נערך תסקיר המעצר, והוא מלין על כך שבית משפט קמא התעלם מליקויים אלו. העורר טוען שבתי המשפט אינם כבולים להמלצות שירות המבחן ובחינת החלופה נתונה לשיקול דעתם. עוד טוען העורר כי פיקוח אנושי בצירוף פיקוח אלקטרוני הרחק ממקום ביצוע העבירה, מהווים חלופה ראויה וכי חלופת מעצר לא נועדה לאיין את המסוכנות הנשקפת מנאשמים באופן מוחלט ודי כי תבטיח את שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין.

4.

המשיבה טוענת מצידה כי יש להותיר את החלטת המעצר על כנה ולדחות את הערר והיא מדגישה כי מנקודת ראותו של המתלונן אין מדובר בעבירת רכוש אלא בשוד אלים אשר בוצע באיומי אקדח והעורר היה המוח שמאחורי תכנונו ונטל בו חלק פעיל גם על פי המיוחס לו בכתב-האישום המתוקן.

5.

בחנתי את הטענות שהעלה העורר ואני סבורה כי אין בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא. ככל שהדבר נוגע לתסקיר המעצר, אני שותפה לעמדתו של בית משפט קמא לפיה חזקה על שירות המבחן כי הוא עושה מלאכתו נאמנה ואינו עורך תסקירים בלא לקיים את הבירורים הנדרשים, כטענת העורר. אשר לעבירה המיוחסת לעורר העובדה כי איומי האקדח ומעשי האלימות מיוחסים למוחמד, אין בה כדי לשלול את מסוכנותו של העורר נוכח התפקיד הבכיר המיוחס לו בפרשה זו כמי שהגה את רעיון השוד, תכנן אותו ואף ליווה את ביצועו

באופן צמוד ומקרוב.

בנסיבות אלה ונוכח התרשמותו של שירות המבחן שאומצה על ידי בית המשפט כי החלופה המוצעת אינה ראויה, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.