בש"פ 7937/13עבדל קאדר אלתלה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.11.2013 (מ"ת 15285-08-13, כב' השופטת ד' מרשק מרום ), בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון מחדש בתנאי מעצרו.

כתב האישום והליכי המעצר

1.

הרקע לערר פורט בהרחבה בהחלטת השופט ח' מלצר מיום 23.9.2013 (בש"פ 6241/13 מדינת ישראל נ' אלתלה

(להלן: בש"פ 6241/13 )), לפיכך יובאו העובדות הצריכות לעניין בתמצית:

נגד העורר, תושב טייבה יליד 1986, הוגש כתב אישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון (התיקון נעשה לאחר מתן ההחלטה בבש"פ 6241/13), המייחס לו עבירה של אימונים צבאיים אסורים לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של יציאה שלא כדין לפי סעיפים 5 ו-18 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח-1948 ביחד עם סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954. על פי המתואר בכתב האישום, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום למד העורר רוקחות בירדן, שם נחשף לרעיונות ולאידיאולוגיה סלפית קיצונית. בתקופה זו גמר העורר בליבו לצאת לסוריה על מנת לסייע בלחימה במשטרו של אסד יחד עם כוחות המורדים בסוריה. ואכן, ביום 8.7.2013 הסתנן העורר באופן בלתי חוקי לסוריה (דרך טורקיה) על מנת לחבור ללוחמים בארגון "גבהת אלנצרא". העורר שהה בחברת אנשי הארגון שלושה ימים ולאחריהם עזב את סוריה וחזר לטורקיה. ביום 14.7.2013 שב העורר לישראל ונעצר בנמל התעופה בן-גוריון. יוער, כי בכתב האישום המקורי שהוגש כנגד העורר יוחסה לו עבירה של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין. במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוחלפה עבירה זו בעבירה של אימונים צבאיים אסורים, כאשר התשתית העובדתית בכתב האישום לא שונתה באופן מהותי.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת בחינת הבקשה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. תסקיר כאמור הוגש לבית המשפט ביום 10.9.2013, כששירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן סבר כי על אף שהערבים המוצעים הם גורמים נורמטיביים וחיוביים, נוכח רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר ומעורבותם המועטה של הערבים בחיי העורר טרם המעצר, החלופה המוצעת היא בעייתית ולא מספקת. ביום 12.9.2013 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה א' יעקב ) בבקשת המעצר. בית המשפט קבע כי על אף חומרת מעשיו של העורר הרי שאינם מצויים ברף החומרה הגבוה ביותר, ונוכח העובדה שהעורר נעדר עבר פלילי, יש מקום לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן. בית המשפט נימק את סטייתו מהמלצת שירות המבחן בכך ש"לא ניתן למצוא כל קשר בין הבדיקות שעשה שירות המבחן לבין המסקנות שלו". על כן, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית הוריו שבטייבה.

4.

על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית משפט זה – בש"פ 6241/13 הנ"ל.

ערר המדינה התקבל ונקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת החלטה זו עמד בית המשפט על כך שמרבית העובדות הכלולות בכתב האישום מוסכמות על הצדדים, ועיקר המחלוקת ביניהם, היא בשאלה האם אותן העובדות מקימות את העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום המקורי. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר. לעניין מסוכנותו של העורר נקבע כי עבירת הביטחון המיוחסת לו מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית אשר לא הופרכה על ידו. עוד נקבע כי קיים חשש של ממש מפני הימלטותו של העורר מהדין, וזאת על אף שהעורר הגיע מיוזמתו לישראל כשידע שהוא צפוי להיחקר. בשולי הדברים של החלטה זו נאמר:

"חרף חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב – מעשיו , על פני הדברים, אינם מצויים ברף הגבוה של אותן עבירות. לפיכך אין לשלול את האפשרות כי במסגרת המשך בירור עניינו של המשיב, אם הדיונים יימשכו זמן רב ואם יתגלה במסגרתם מידע מהותי חדש, שיהיה בו כדי לשפוך אור נוסף על מסוכנותו – באופן המפחית הימנה, וככל שהמשיב יוכל להצביע על חלופת מעצר מתאימה ... הוא רשאי יהיה לפנות בבקשה חדשה לשחרורו לחלופת מעצר, וזאת על דרך של עיון חוזר." [ההדגשות במקור – צ.ז.]

5.

לאחר שהתיק העיקרי נקבע לשמיעת ראיות ובטרם החל ניהולו, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. כמפורט לעיל, במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום באופן שנמחקה העבירה שעניינה מגע עם סוכן חוץ, תחת זאת העורר הודה והורשע בעבירות של אימונים צבאיים אסורים ויציאה שלא כדין. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לעונש לפיה, המדינה לא תעתור לעונש העולה על 18 חודשי מאסר בפועל וההגנה חופשית בטיעוניה. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר בעניינו של העורר ונקבע מועד לטיעונים לעונש ליום 16.1.2014.

6.

נוכח התפתחויות אלו הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו. בבקשה נטען כי תיקונו של כתב האישום באופן של מחיקת העבירה של מגע עם סוכן זר ותחתיה הרשעתו בעבירה מסוג עוון מהווה "מידע מהותי חדש, שיהיה בו כדי לשפוך אור נוסף על מסוכנותו" כאמור בהחלטת השופט מלצר בבש"פ 6241/13 , אשר יש בו להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר .

ביום 17.11.2013, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' מרשק מרום ) את הבקשה וקבע כי לא מתקיימות הנסיבות שעל-פי האמור בבש"פ 6241/13 עשויות להצדיק עיון חוזר במעצר. נקבע, כי חרף שינוי סעיף העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום, הרי שמסוכנותו נלמדת בעיקר מעובדות כתב האישום אשר כמעט ולא שונו, וכי מסוכנותו אף מתחזקת מעצם הרשעתו, ממועד מתן גזר הדינו הקרב ומהמלצתו השלילית של שירות המבחן בעניינו.

מכאן הערר שלפני.

הערר

8.

העורר משיג על קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הרשעתו בעבירת עוון תחת העבירה בה הואשם מלכתחילה – עבירת פשע, לצד הסיכום בין הצדדים לגבי טווח הענישה, אינם מהווים נתונים השופכים אור חדש על מסוכנותו. לטענתו, נסיבות אלו מפחיתות באופן ממשי את מסוכנותו ומצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר. בעניין זה טוען העורר, כי נתונים אלו אף מפיגים באופן ממשי את החשש מפני הימלטותו מפני הדין. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט משהסתמך על האמור בתסקיר שירות המבחן, שכן תסקיר זה אינו רלוונטי עוד נוכח קביעות בית המשפט המחוזי מיום 12.9.2013 לגביו.

בדיון שהתקיים בפניי, שב וטען בא כוח העורר כי בנתונים הנוכחיים אין הצדקה למעצר העורר מאחורי סורג ובריח. לשיטתו, עובדות כתב האישום אינן מלמדות דווקא על מסוכנותו של העורר, כי אם על מעורבות שבאה מתוך הזדהות של אדם צעיר, שהיה נתון להלכי הרוח ששררו במוסד בו למד, עם מאבקם של המורדים בסוריה. הודגש כי כתב האישום לא מייחס לעורר כל פגיעה במדינה וכי הוא שב לישראל מרצונו על אף שידע כי המשטרה עלולה לעצרו. תשומת הלב הופנתה גם להתנהלותה החיובית של המשפחה מעת שנודע לה על היעלמות העורר. מכל מקום נטען כי הותרת העורר במעצר בנסיבות האמורות מהווה מעין "מקדמה על חשבון העונש".

9.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הערר להידחות. לטענתה, העורר לא הצביע על פגם או טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיקים התערבות בהחלטה. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי אין מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. נטען, כי לעורר מיוחסת עבירת ביטחון המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית; עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות על מסוכנות העורר; בעת הזו לא עומדת עוד לעורר חזקת החפות ומסוכנותו אינה נשענת עוד על ראיות לכאורה אלא על הרשעתו. בא-כוח המשיבה הוסיף כי תסקיר המעצר לא בא בהמלצה לשחרור וכי ממילא מועד סיום ההליך העיקרי קרוב ביותר, ונדחה בשל בקשת העורר שיוכן בעניינו תסקיר. עוד נטען כי לא התקיימו התנאים שהוזכרו בבש"פ 6241/13 כמצדיקים הגשת בקשה לעיון חוזר, ולו מהטעם שהדיונים בעניינו של העורר לא נמשכו "זמן רב" מאז מתן ההחלטה הנ"ל.

הכרעה

10.

לאחר העיון בערר וצרופותיו ושמיעת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

11.

אף לשיטתי לא מתקיימות הנסיבות המפורטות בהחלטת השופט מלצר בבש"פ 6241/13 אשר בהתקיימן העורר "יהיה רשאי לפנות בבקשה חדשה לשחרורו לחלופת מעצר". הנסיבות אשר נמנו בהחלטה הנ"ל הן: הימשכות ההליכים; מידע מהותי חדש אשר יש בו לשפוך אור חדש על מסוכנות העורר; קיומה של חלופת מעצר מתאימה. ואולם, לא כך הם פני הדברים. ההליך עומד לקראת סיומו ומאז מתן החלטת השופט מלצר חלף פרק זמן קצר. לא התגלה מידע מהותי חדש אשר לא עמד באותה העת בפני בית המשפט. אומנם, שונה סעיף העבירה המיוחסת לעורר, אך במארג הראייתי הספציפי, לא ניתן לומר כי שינוי זה כשלעצמו יוצר את אותו מידע מהותי אשר יש בו להפחית במידה הנדרשת את מידת מסוכנותו של העורר, שהרי עובדות הפרשה נותרו בעינן. באשר לתנאי השלישי – קיומה של חלופה מתאימה, הרי שהעורר מבקש להשתחרר לחלופה אשר נמצאה על ידי שירות המבחן כחלופה שאינה מספקת ואף השופט מלצר בהחלטתו בבש"פ 6241/13 עמד על הבעייתיות שבה.

זאת ועוד, העבירה המיוחסת לעורר, אימונם צבאיים אסורים, הגם שהיא עבירת עוון, היא בגדר עבירת ביטחון לפי סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, וככזו היא מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. בהקשר זה יש חשיבות לאמור בחלק הכללי של כתב האישום, שגם בעובדותיו הודה העורר. בין היתר נאמר שם כדלהלן:

"תופעה של יציאת אזרחי ישראל או תושביה לזירת הג'יהאד בסוריה, כדי להשתתף בלחימת המורדים נגד הממסד הסורי ( ... ), טומנת בחובה אפשרות של ממש כי הכשרה אידיאולוגית וצבאית אותה יעברו שם, תנוצל על ידם לצורך פעילות חבלנית עוינת נגד מטרות ישראליות, או הפצת משנה הדוגלת בכזו – בין ביוזמתם העצמאית, ובין ביוזמת והפעלת גורמי ג'יהאד עולמי עמם באו במגע בסוריה.

התופעה טומנת בחובה ... גם סיכון ממשי כי גורמי הג'יהאד ילקטו מן הישראלים המגיעים אליהם מידע בעל ערך אודות ישראל, תוך ניצול מעמדם ... כאזרחי ישראל או תושביה.

בתופעה האמורה טמונה סכנה ממשית כי מגעם של הישראלים עם גורמי הג'יהאד, יוביל ליצירת צירי קשר הדדיים, אשר ינוצלו לפעילות חבלנית עוינת משותפת נגד מטרות ישראליות".

בהחלטות השונות שניתנו בעניינו של העורר נבחנה המסוכנות הנשקפת ממנו בשל הקשרים שקיים עם ארגון סלפי קיצוני, החותר בין היתר, ללחימה במדינת ישראל. ואולם, לטעמי, המסוכנות הנשקפת מהעורר נלמדת אף מכך שהעורר במעשיו הראה כי לא ניתן לסמוך על שיקול דעתו כשהעמיד את עצמו בסכנה עצומה עת בחר להיכנס לסוריה ולחבור לכוחות המורדים. לא רק את עצמו ואת משפחתו העמיד העורר בפני סיכון פוטנציאלי, שכן מעשיו אלו היו עלולים להעמיד את המדינה בפני מצבים קשים ומורכבים למקרה שגורם כלשהו היה מחזיק בו ומסרב לשחררו. התנהלות מופקרת וחסרת אחריות זו אף מלמדת כי קיים קושי בסיסי ליתן אמון בעורר, אמון שקיומו הוא תנאי יסודי לשחרור לחלופת מעצר.

מסקנתי לגבי דין הערר מתחזקת אף נוכח העובדה שחזקת החפות אינה עומדת עוד לעורר, נוכח הצפי לגבי מועד סיומו הקרוב מאד של ההליך המשפטי בעניינו ונוכח עמדתו השלילית של שירות המבחן לעניין חלופת המעצר המוצעת. לעניין תסקיר המעצר אציין במאמר מוסגר כי אני רואה להסתייג מהביקורת שמתח בית המשפט המחוזי על שירות המבחן בהחלטתו מיום 12.9.2013. המסקנה אליה הגיע שירות המבחן סבירה נוכח הנתונים שהיו בידו ואינה מאפשרת לאמץ את החלופה המוצעת.

מהטעמים האמורים אין בידי להיעתר לערר.