בש"פ 7943/02 חדידה חיים נ. מדינת ישראל

בכתב אישום אשר הוגש נגד העורר לבית משפט השלום בבאר-שבע נטען, כי היה מעורב בעבירות של אחזקה וסחר בסם מסוכן (כשישה גרם נטו של הרואין). כמו כן נמצא העורר מחזיק בסכין שלא למטרה כשרה.

סגן הנשיא המלומד של בית משפט השלום (כבוד השופט א' יעקב) החליט להיעתר לבקשת העורר ולאפשר לו להגיע לראיון בקהילה טיפולית לגמילה מסמים, על מנת לבדוק את התאמתו לטיפול מסוג זה. במסגרת הדיון בבקשת המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים אשר התבררה בפני סגן הנשיא נ' זלוצ'ובר, עתר העורר באמצעות בא-כוחו לאפשר לו להתחיל בטיפול של גמילה בקהילת "נוה מלכישוע", לאחר שזו נתנה את הסכמתה לכך, אך בית המשפט דחה את בקשתו.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, וכבוד השופט י' אלון דחה אותו לאחר שקבע כי הדיון בשאלת שילובו של נאשם בטיפול גמילה ראוי כי ייערך בשלב קביעת העונש. מסקנה זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי במלואה. החברה בישראל קידשה מלחמה כנגד נגע הסמים, ואחד האמצעים העשוי להקטין את ממדיו של הנגע הוא מעצרם של העוסקים בהפצתו עד תום ההליכים. עם זאת, כמו לכל כלל יש גם לכלל זה חריגים, אך העורר אינו נמנה עליהם. הוא בעל הרשעות קודמות, שהאחרונה בהן היתה בחודש דצמבר 2001; וכפי שכתב האישום הנוכחי מלמד, הוא לא למד את הלקח הנדרש, ולאחר כחמישה חודשים בלבד חזר לסורו, והפעם הוא עשה זאת בעת שמעל ראשו ריחף גם מאסר על תנאי. זאת ועוד, מתסקירו של שירות המבחן אשר הוגש בחודש מאי 2002 עולה בבירור, כי העורר נעדר הכוחות הדרושים לבצע שינוי אמיתי בחייו ולהיגמל מהשימוש בסם. אכן, בתסקיר מאוחר יותר שינה שירות המבחן את המלצתו והציע להפנות את העורר לקהילה טיפולית סגורה, אך לנוכח ניסיון העבר, הרשעותיו של העורר, ובעיקר הסכנה שהוא יחזור ויבצע עבירות אם יהלך חופשי - כל אלה חייבו להכריע את הכף לחובתו.

הערר נדחה.