בש"פ 7946/98 מדינת ישראל נ. עמירם הוכברג

1.לפני בקשה חמישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-.

2.הנאשם במעצר מיוני 1996. ביום 30.3.97 הוגש כתב האישום.

ביום 31.7.98 נשמעו הסיכומים וביום 1.9.98 הוגשו סיכומי השלמה בכתב של ההגנה וטרם ניתן פסק-הדין.

זה עתה נודע כי ביום 10.1.99 תינתן ההכרעה.

3.מדובר בנאשם שנגדו אישום בשני מקרי רצח.

4.לשתי הבקשות האחרונות - היתה הסכמה של הסנגוריה מאחר והיה סיכוי וצפייה שהמשפט יסתיים בהקדם.

5.על בית המשפט אכן לשמור על זכויות הנאשם ועל מצוות המחוקק כי מעצר לא יעבור 9 חודשים ורק בשל נימוקים מיוחדים יוארך המעצר. הארכה מעבר ל9- חודשים יש בה פגיעה בזכויות יסוד וכבוד האדם ועל בית המשפט להיזהר זהירות יתרה בהארכה ראשונה, לא כל שכן שמדובר בהארכה חמישית ובמעצר של יותר משנתיים.

6.הסניגורית המלומדת ערה לכך שמדובר במשפט מסובך המצריך דיון וכתיבה יסודית בפסק-הדין, אך היא טוענת, כי מאחר וסיכומי ההגנה כבר הוגשו ביום 1.9.98 - זכאי היה הנאשם כי ההכרעה כבר תינתן ולא תידחה עד יום 10.1.99, היינו יותר מ4- חודשים לאחר הגשת הסיכומים.

7.הסניגורית המלומדת, שטענה בקצרה, אך ביסודיות ובטעם, סוברת כי נוכח מצב זה אין נימוקים מספיקים להארכה נוספת כנדרש על פי סעיף 62 הנ"ל ועל בית המשפט לפעול על פי סעיף 61 שהוא סעיף היסוד, מה עוד, שכאמור, היו כבר 4 הארכות. לטענתה יש להעמיד את בתי-המשפט על כך שהימשכות משפט ואיחור במתן הכרעת דין גורמת לפגיעה בנאשם, שהוא בחזקת חף מפשע, ללא הצדקה.

8.אכן, לו היו הנסיבות רגילות, ואף אם מדובר במשפט רצח, אפשר והייתי מסרב להיעתר לבקשה להארכת המעצר.

אלא שלפנינו מקרה מיוחד ומסובך באשר ל2- אישומי הרצח שבהם הואשם הנאשם.

עברתי בקפדנות על השתלשלות העניינים באשר לזמן הממושך שנדרש לשמיעת הראיות ולא מצאתי השתהות שיש לזקוף אותה לניהול הדיון על-ידי בית המשפט, מעבר לרצונו, לברר בה היטב את האישומים נגד הנאשם.

אכן הכרעת הדין התארכה, אך יש להתחשב בחומר הרב שהוגש לבית המשפט והראיות הרבות כ50- עדים מטעם הקטגוריה ו4-, לרבות הנאשם, מטעם הסנגוריה, שהרי אין מדובר בדבר של מה בכך.

בנוסף לכך עומדת להינתן הכרעת הדיון ביום 10.1.99.

מאחר ומדובר באישום של רצח, יש להניח שאם הנאשם לא יזוכה, כי העונש ינתן בסמוך להכרעת הדין ואם יזוכה, יהא ממילא, צורך לדון מחדש במעצר, אם הוא יתבקש בכלל, לכן יש להניח שניתן להאריך את המעצר לימים מספר בלבד לאחר הכרעת-הדין.

9.בהתחשב בכל האמור לעיל, יש לראות את הנסיבות כנימוקים מיוחדים ולהאריך את המעצר פעם חמישית , אף כי, כאמור, אני עושה זאת תוך הבעת דעתי כי יש להימנע ממצבים דומים וכי על בית המשפט הקטגוריה והסנגוריה לעשות בצוותא, כדי לשנות את המצב בו חוזרות ונשנות בקשות מספר באותו תיק להארכת מעצר. גם הארכה אחת סבר המחוקק שהיא מעבר לנדרש באופן שיגרתי לא כל שכן מספר בקשות.

10.אני מאריך את מעצרו של הנאשם עד יום 15.1.99 או עד מתן פסק-הדין, הכל לפי התאריך המוקדם יותר.