פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 797/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
אהרון ספאשווילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת מעצר
תאריך הישיבה:
כ"ב בשבט תשס"ה (1.2.2005)
בשם המבקש:
עו"ד ש' אבישר ועו"ד ד' שחק
בשם המשיבה:
עו"ד ד' פורר
החלטה
א.נגד העורר ובנו הוגש כתב אישום באשמת רצח (תפ"ח 1184/04 מדינת ישראל נ' ספיר ואח'). העורר נעצר עד תום ההליכים בהחלטת כב' השופט א' א' לוי מיום 19.11.04 בבש"פ 10423/04, שבה נתקבל ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר לחלופת מעצר (הבן - מי שמואשם בדקירות הקטלניות בפועל שעה שהעורר אחז במנוח - נעצר עוד לפני כן עד תום ההליכים על ידי בית המשפט המחוזי), תיאור הראיות מופיע בהחלטת השופט לוי, שציין כי המשיב "מצטייר כאדם מהיר חימה, אשר לא מהסס להתעמת עם אחרים אפילו על עניינים פעוטים, ומכאן הסכנה הנשקפת ממנו לציבור... חוששני שהוא נמנה על אלה שבמעשה אחד הם חושפים את הסכנה הטמונה בהם...".
ב.העורר עצור מ-6.10.04, וכתב האישום הוגש ב-11.10.04; מועד ההוכחות נקבע לשלהי יוני 2005 , מעל שמונה חודשים לאחר המעצר, ופניות להקדמת המועד שהוגשו למותב וכן לנשיא בית המשפט המחוזי נדחו מחמת העומס בבית המשפט (החלטת הרכב השופטים רוטלוי, טל, צ'רניאק מיום 30.11.04, והחלטת סגנית הנשיא ברלינר מ-14.12.04). בקשה לעיון חוזר במעצר נדחתה על ידי כב' השופטת אהד ביום 24.1.05. בערר נטען, כי מצב שבו שלושה עדים שהם העדים הרלבנטיים אינם נשמעים, בעוד אדם בעל עבר נקי מצוי במעצר חודשים ארוכים - אינו סביר: כאשר המערכת אינה יכולה לאפשר ניהול משפט פלילי בזמן סביר ואינה יכולה כנטען "לנהל ישיבה אחת (הדגשה במקור - א"ר) במשך 8 חודשים - אין המערכת הזאת רשאית להחזיק את הנאשם במעצר, ויש לשחררו לחלופת מעצר".
ג.בא כוח העורר חזר בדיון על האמור והרחיבו, ובא כוח המדינה לא חלק על הקושי שבדבר, אך טען כי המסוכנות שנקבעה אינה מאפשרת שחרור.
ד.אכן, אנו מצויים בתוך תשעת החודשים שקצב המחוקק לפני שחרור (סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בכפוף לאפשרות הארכה לפי סעיף 62). ואולם, אי אפשר לחלוק על כך שמצב שבו ההוכחות בתיק אשר בו מספר העדים המהותי אינו גדול - יחלו בתום שמונה וחצי חודשים מן המעצר, הוא בעייתי ביותר ואינו משביע רצון בלשון המעטה. ההסבר, שאין לפקפק בו כמובן ואין חולק עליו, של עומס בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, משקף מציאות עגומה מזה - אך גם יוצר מנגד דילמות קשות על פי תפיסת היסוד של כבוד האדם, וזכויות העצור שנקבעו מכוחה בחוק.
ה.התוצאה היא מקרים רבים, הרבה למעלה מן הרצוי, של בקשות להארכת מועד לפי סעיף 62 לחוק הנזכר. תיק זה טרם הגיע לכך, אך על פי המצב הנוכחי, קשה להניח שלא יגיע.
ו.אכן, לפי סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 רשאי בית המשפט לדחות את מועד תחילת המשפט או המשכו כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, אך הדעת נותנת שלא להימשכות כזאת כיוון המחוקק, אשר כיוון בנוסף (ודבר זה אינו מקום כמעט כשיגרה) לגביית ראיות ברציפות (הסיפא של אותו סעיף; ראו שלגי וכהן, סדר הדין הפלילי מה' 2, 284).
ז.לעת הזאת אין בידי להיעתר לערר, נוכח המסוכנות שנקבעה ונוכח החובה כלפי בטחון הציבור. ואולם, התיק יועבר אל נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב שיעיין בו וישקול אם ניתן להקדים את שמיעת המשפט במועדים בפברואר-מארס 2005. היה וההחלטה תהא בחיוב, מה טוב; אם לאו - ואין בידי לעת הזאת להידרש לפתרונות בעלי אופי מערכתי מעבר לבית המשפט הדן - בידי העורר לשקול בקשה לעיון חוזר, בלא שאקבע מסמרות כמובן באשר לתוצאה.
ניתנה היום, כ"ב
בשבט תשס"ה (1.2.2005).
ש ו פ ט