בש"פ 7974/11 מדינת ישראל נ. ניסים צרפתי

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן ), במ"ת 24970-10-11 מיום 30.10.2011, בה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין ואיומים. על פי הנטען בכתב האישום במועד הרלוונטי, נסע המשיב בכביש לצד רכב נוסף בו ישבו אשתו הנמצאת עמו בהליכי גירושין (להלן : אשתו של המשיב ) וכן אדם נוסף שנהג ברכב (להלן: המתלונן ). נטען כי המשיב חסם את רכבו של המתלונן, ירד מרכבו שלו, ניגש לאשתו וביקש ממנה לרדת מן הרכב תוך שהוא מאיים עליה בפגיעה בגופה ומניף סכין לעברה. בהמשך, כך נטען, ירדה אשתו של המשיב מן הרכב והחלה ללכת על המדרכה בצד הכביש. המשיב נסע בעקבותיה תוך שהוא מאיים לפגוע בה ומניף סכין לעברה וצועק עליה שתיכנס לרכבו. המתלונן נסע בעקבות המשיב וחסם את רכבו. המשיב והמתלונן ירדו מהרכבים והמשיב תקף את המתלונן בכך שסטר על פניו. בעקבות זאת התפתחו דחיפות בין המשיב למתלונן ובמהלכם החזיק המשיב בסכין ואיים על המתלונן כי ידקור אותו ויהרוג אותו. בהמשך רץ המשיב אחרי המתלונן ודקר אותו באמצעות סכין ואף בעט בו וסטר לפניו ואיים עליו כי יגמור אותו ויחסל אותו. לאחר מכן ניגש המשיב לאשתו כשהוא מנופף בסכין המגואלת מדם ודרש ממנה לעלות לרכבו למסור לו את תינוקם שאותו החזיקה בידה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בדיון בפני בית המשפט המחוזי, הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וכן לכך שהעובדות המתוארות בכתב האישום מקימות עילת מעצר. המחלוקת בינו לבין העוררת נסבה על שאלת האפשרות לקיומה של חלופת מעצר ראויה עבורו.

בהחלטתו מיום 30.10.2011 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב לשחררו לחלופת מעצר בכפוף לתנאים מגבילים שקבע. בית המשפט נימק החלטתו בכך שלמשיב אין כל עבר פלילי; בהיותה של חלופת המעצר מרוחקת דיו ממקום מגוריו של המתלונן; וכן בקיומה של אפשרות, לדעת בית המשפט, שלפיה המתלונן עצמו תרם תרומה "פרובוקטיבית" לתוצאותיו הקשות של האירוע. בית המשפט קבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית דודתו וישהה שם בפיקוחה וכן בפיקוחו של משגיח נוסף. שני המפקחים נחקרו על ידי בית המשפט. כמו כן נקבע כי המשיב יהיה נתון תחת פיקוח אלקטרוני וייאסר עליו לפנות בדרך כלשהי לאשתו או למתלונן. המשיב נדרש להפקיד סך של 20,000 ש"ח במזומן והמפקחים נדרשו לחתום על התחייבות עצמית בסך של 15,000 ש"ח.

לאחר שניתנה החלטת בית המשפט כמפורט לעיל,

נטען על ידי המשיב כי אין ביכולתו להפקיד את הסכום שנדרש. בית המשפט קבע כי על המשיב לבדוק אפשרויות שונות להפקדת הסכום וכי ככל שלא יעלה בידו לעשות כן, ייקבע התיק לדיון ליום 2.11.2011.

מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוענת העוררת כי מסוכנותו של המשיב אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת המעצר כפי שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי. זאת במיוחד מאחר וטרם נבחנה החלופה על ידי שירות המבחן. לדבריה המעשים האלימים המיוחסים למשיב בוצעו על רקע תחושות של קנאה ואובססיביות הנוגעות לפרידה מאשתו. מכאן, היא טוענת, קיים סיכון כי יבצע מעשים אלו שוב בעתיד. כמו כן חולקת העוררת על קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה התנהגות המתלונן תרמה לתוצאות האירוע. לבסוף, סבורה העוררת כי החלופה שהוצעה אינה ראויה ואינה משיגה את תכלית המעצר. זאת במיוחד מאחר ודודתו של המשיב, המיועדת לפקח עליו, שיקרה על דוכן העדים כשטענה שלא נפתחו נגדה תיקים פליליים בעוד שלמעשה נשפטה בעבר בגין עבירת גניבה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ובהחלטה שניתנה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר וללא ספק מקימים עילת מעצר. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחן ושקל את טענות הצדדים, והגיע למסקנה כי יש מקום להורות על חלופת מעצר. מסקנתו זו מקובלת עליי, הן לאור עברו הנקי של המשיב והן מאחר ונראה, על פני הדברים, כי מדובר באירוע נקודתי. בעניין טענת העוררת כנגד המפקחת המוצעת, דודתו של המשיב, הרי שבית המשפט חקר אותה והחליט על בסיס התרשמותו ממנה כי היא ראויה, לעת עתה, לשמש מפקחת למשיב. יתרה מכך, החלטתו של בית המשפט המחוזי כוללת פירוט של תנאים מגבילים רבים

ומחמירים המיועדים כולם לאיין את מסוכנתו של המשיב. לאור כל האמור, וכן מאחר והחלטת בית המשפט סבירה בעיני, לא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה. המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.