בש"פ 7975/00 יוסי אעשור נ. מדינת ישראל

לעורר יוחסו בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב, עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור. האירועים התרחשו בחודש אוגוסט 2000, בעקבות מעצר אביו של העורר, לאחר שזה נחשד כי ביצע עבירה קשה נגד בתו, אחותו של העורר.

לטענת המשיבה, החל העורר בעקבות כך להשמיע איומים באזניו של שוטר, לפיהם הוא ירצח את אחותו, וידקור אותה בגרונה, וכן איומים נוספים שמשמעותם כפולה - הם מעידים על הסכנה הנשקפת למתלוננת, מחד, ועל קיומו של חשש לשיבוש מהלכי משפט, מאידך.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד לתולם ההליכים, והשופטת המלומדת של בית משפט השלום השתכנעה כי קיימת תשתית של ראיות שיש בה כדי להוביל להרשעה. השופטת גם השתכנעה בקיומה של עילת מעצר, באשר העורר צורך סמים, והוא עלול לממש את איומיו. עם זאת, לא הסתירה השופטת את דעתה, שהיתה שוקלת שימוש בחלופת מעצר. דא עקא שהחלופה שהוצעה (בית האם) נמצאה כבלתי ראוייה.

בערר שנידון בפני בית המשפט המחוזי, אושרה החלטתו של בית משפט השלום. השופט המלומד עסק גם הוא בשאלה מה דין איום המושמע כלפי אחר באוזניהם של שוטרים, והשיב על כך כי זהו מסוג המקרים בהם מוכחת "זיקת עניין", ועל כן העובדה שהאיומים לא הושמעו באוזני המתלוננת, אינה פוגעת באפשרות שהעובדות הללו, אם יוכחו, יביאו להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. לנוכח כל אלה הגיע השופט המלומד למסקנה כי גלומה בעורר מסוכנות כלפי אחותו, וממילא מתקיימת גם עילת מעצר.

אני מסכים עם השקפת הערכאות שקדמו לי ולהנמקתן. בית המשפט בערכאה ראשונה לא זנח את חובתו לבדוק את נושא חלופת המעצר, אלא שזו נמצאה לא ראויה, וכזו שאין בה כדי לבטל את הסכנה הנשקפת למתלוננת. ואם נדרשה ראיה נוספת לענין מסוכנותו של העורר, די בפנייה לפרוטוקל הדיון בבית משפט השלום בתל-אביב, שגם שם לא חסך העורר את שבטו מאחותו, ואותו חשש של פגיעה באחות, עולה גם מדוחו"ת המצויים בתיק החקירה, ומהודעתה של המתלוננת, כשהמניע האפשרי הוא מה שהוגדר כצורך "לנקום את כבוד המשפחה", על רקע החשדתו של האב בביצוע מעשים אסורים בבתו.

לנוכח כל אלה, לא ראיתי מקום להתערבותי. הערר נדחה.