בש"פ 7977/00 שלום חיים נ. מדינת ישראל

העוררים נמנו על מאות שהתקהלו בתאריך 9.10.00 בצומת כביש עפולה עלית-גבעת המורה, כשהם קוראים "מוות לערבים" ומבעירים צמיגים.

בשעה מאוחרת באותו לילה, פנו העוררים לאזור התעשיה בעפולה, וגם שם החלו בקריאות נגד ערבים, וחלק המתקהלים החל ביידוי אבנים לעבר עסקים המוחזקים על ידי ערבים, ולאלה נגרם נזק. אביקסר גם סייע לקטין שגרם נזק לרכוש, לנסות להימלט על ידי כך שהסיעו ברכבו.

לעוררים יוחסו עבירות של התקהלות והתפרעות, ולחיים שלום יוחסה גם עבירה של סיוע להיזק בזדון.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המדינה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים, וערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקודת המוצא של שתי הערכאות היתה שבידי המשיבה ראיות להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום, ומסקנה זו מקובלת עלי, וזאת לאחר שעיינתי בתיק החקירה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אכן העבירות שיוחסו לעוררים אינן מן החמורות, אך כרוכה בהן סכנה משום שהן נעשו על רקע לאומני, ובתקופה שבה רבו הפרות הסדר והתפרעויות ההמוניות, ומכאן הסכנה המוכחת של העוררים לציבור.

על בית המשפט המחוזי היה מקובל כי העוררים עצמם לא יידו אבנים ולא גרמו נזק, אך מי שנמנה על חבורה שמתקהלת שלא כחוק, ולא מנתק עצמו ממנה גם כשאנשים מתוכה מתחילים להתפרע, הוא בבחינת עוזר ומעודד לאחרים. הדברים מקבלים משנה תוקף, לנוכח העובדה שאביקסר משרת כשוטר במג"ב ומיותר להדגיש עד כמה שההתנהגות המיוחסת לו אינה הולמת את מי שאמור לשמור על החוק.

לנוכח כל אלה, ולאור החלטות אחדות שניתנו על ידי בית משפט זה החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערר.

התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי מקובלת עליי. אכן, העבירות שיוחסו לעוררים, טומנות בחובן סכנה לשלום הציבור ורכושו, ואם בימים בתיקונם צריך היה לתור אחר חלופה שתייתר את המעצר, הרי שלעת הזו המעצר חיוני, הואיל ורבו המתפרעים שנטלו את החוק לידיהם ולא היססו לפגוע בחיי אדם ורכוש, וזו תוצאה שמדינה שחרטה על דגלה לקיים את שלטון החוק, אינה יכולה להשלים עמה. את הרוח הרעה הזו שהתפשטה בקרב חוגים רחבים צריך לדכא בעודה באיבה, הואיל ואם נקל בה ראש היא עלולה לטרוף את כל מערכות חיינו.

לא נעלמה מעיני הטענה כי הקטינים שהסיעו העוררים, היו אלה שיידו אבנים וגרמו נזק, ודווקא את אלה שחרר בית המשפט ממעצר. אך גם במעשיהם של העוררים אין להקל ראש הואיל ולא זו בלבד שהם בוגרים, אלא שהם גם עודדו, דרבנו, ואף הסיעו את הקטנים לזירות ההתפרעויות השונות, ובכך תרמו את חלקם להפרה החמורה של הסדר הציבורי.

במיוחד ראוי להדגיש את חלקו של שלום חיים בפרשה, הואיל וזה הודה כי השתתף באותן הפגנות במשך מספר ימים. אם תוסיף לכך את העובדה כי משיב זה הינו בעל עבר פלילי, הכולל גם הרשעות בעבירות של אלימות ורכוש, אינך יכול שלא להגיע למסקנה שמעצרו של עורר זה, כמו גם של חבריו, מתחייב מהנסיבות החריגות המאפיינות את חייהם של אזרחי המדינה בתקופה זו.

הערר נדחה.