בש"פ 7989/00 מדינת ישראל נ. יצחק בוחבוט

כתב האישום שהוגש נגד המשיב ואחר לבית המשפט המחוזי בנצרת, מייחס לו עבירות שחומרתן גלויה על פניה. נראה שנתגלע סכסוך בין המשיב, שהינו בעל חוות סוסים בטבריה, לשלושה אחרים בעלי עסק דומה. בתאריך 2.2.00 פנה המשיב לאחד, יעקב עמוס, מבעליה של חוות הסוסים האחרת, ודרש ממנו כי יפצה אותו בגין נזק אשר, על פי טענתו, גרמו לו בעליו של העסק המתחרה. משסירב אותו אדם לדרישת המשיב, דקר המשיב את יריבו במברג, בבטנו.

באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, נודע למשיב ולחברו יניב עמר, הנאשם עמו בכתב האישום, כי מכוניתו של עמר בוערת, והשניים הניחו שגרמו לכך יריביהם. בתגובה, הם נסעו לתחנת דלק, שם רכשו בנזין, ומשם המשיכו לשיכון ד' בטבריה. המשיב ניפץ את השימשה האחורית של רכב השייך לאחד מיריביו, ולאחר מכן שפך את הבנזין והדליק את הרכב, שעלה באש.

האירועים האלימים נמשכו גם ביום המחרת. בשעת צהריים נסעו המשיב ויניב בג'יפ, וכשהבחינו בהם יריביהם, הם החלו לרגום אותם באבנים. אחר כך נמלטו המתלוננים מהמקום, אך המשיב וחברו לא הרפו, רדפו אחריהם, פגעו עם הג'יפ בהולכי רגל, ולבסוף כשהדביק המשיב את אחד מיריביו, הוא דקר אותו עם סכין 8 דקירות.

למשיב יוחסו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, קשר לביצוע פשע והצתה.

עם תחילת ההליכים ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט מחוזי החליט להסתפק בענינו של המשיב, במעצר בית אצל אמו בעיר דימונה. על כך הוגש ערר לבית משפט זה, אשר הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר שהוגשה בחודש יולי נדחתה אף היא, ועתה מבקשת המדינה להאריך את המעצר, משתמו תשעת החודשים.

בחינת ההליכים שהתקיימו בערכאה הראשונה מלמדת, כי רבות מן התקלות, אם לא כולן, שלא אפשרו לסיים את ברור כתב האישום עד כה, לא נגרמו בעטיו של המשיב או של בא כוחו. אדרבא, בא כוח המשיב גילה נכונות ורצון לשמוע את העדים בהקדם, אלא שחלק מאלה לא טרח להגיע לבית המשפט במועדים אליהם הם זומנו. המשך דיון נקבע לחודש דצמבר 2000, והבנתי מפיו של עו"ד ליכט, בא כוח המשיב, כי תידרש לכל היותר ישיבה נוספת אחת על מנת לסיים גם את פרשת ההגנה.

דעתי אינה נוחה מכך שהמדינה לא טרחה לוודא הופעת עדיה, במיוחד לנוכח מעצרו הנמשך של המשיב, ובנסיבות רגילות הייתי נוטה לקבוע כי ראוי בגין כך לשחרר את המשיב. דא עקא, שהעבירות המיוחסות למשיב הן חריגות בחומרתן, ואם בכך לא די, הנה מתברר שעברו הפלילי מכביד ביותר, וזו אינה הפעם הראשונה שהוא מובא לדין בגין עבירות של אלימות או נשיאת סכין. למשיב יש הרשעות רבות גם בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, ואין להרבות מלים על הסכנה הנשקפת ממי שמשלב בדרך חייו עבירות משני התחומים האמורים, סמים ואלימות.

גם במצב זה שקלתי אם לא ראוי, עקב חלוף הזמן מאז נעצר המשיב לראשונה, לעשות שימוש בחלופת המעצר שהוצעה על ידי הסניגור, ורק לאחר לבטים הגעתי למסקנה שהדרך הזו תהיה כרוכה בסכנה לשלום הצבור, ועם כך לא אוכל להשלים.

לאור כל האמור, החלטתי להעתר לבקשת המדינה בחלקה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום ה' בטבת התשס"א - 31.12.00.