בש"פ 7989/99 מולט צ'וקל נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס ואיומים, שנעברו כלפי קטינה ילידת 1990, שהיא בתה של חברתו לחיים, המתלוננת. עוד יוחסו לו עבירות של התעללות בקטין ותקיפה כלפי אותה קטינה. באישום נוסף יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפה ואיומים כלפי המתלוננת. המדינה ביקשה לעצור את העורר - שהיה משוחרר בערובה - עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק), בהחלטתו שניתנה אתמול - 10.11.99 - דחה את הדיון בבקשה ליום 17.11.99 בשעה 08:30 "כדי לאפשר לסניגורית המלומדת ללמוד את חומר הראיות כפי שביקשה". כן ציוותה לעצור את העורר עד לדיון.

מכאן הערר שלפני.

2.טענתה העיקרית של באת כוח העורר היא כי העורר שוחרר בערובה ביום 28.10.99, בהסכמת המשטרה, עד שנעצר לפי החלטת בית המשפט המחוזי. לדעתה יש ללמוד מהסכמתה של המשטרה כי העורר אינו מסוכן לציבור. כמו כן מעידה התנהגותו בתקופה שהיה משוחרר בערובה שאין לו כוונה לשבש הליכי משפט. עוד טענה כי לפי ההלכה הפסוקה יש להמנע במידת האפשר מהחזרת נאשם למעצר אחרי ששוחרר. לפיכך יש לחזור ולשחררו בערובה.

לכאורה אין לטענות אלה על מה שיסמכו. לדברי בא כוח המדינה חומר הראיות הראשוני שהועבר לפרקליטות לא היה שלם וכן התעוררו ספקות בדבר אמינותן של הראיות. לפיכך הוחלט לשחרר את העורר בערובה. לאחר מכן קיבלה הפרקליטות תמליל נוסף של עדות הקטינה, המגולל מסכת שלמה של מעשי אונס, וכן הודאה של העורר שבה הוא מודה בשורה של מעשים. עוד הצביע על כך שהמעשים נעשו תוך איומים על הקטינה ועל המתלוננת. במצב דברים זה אין לומר כי לא היה יסוד להחלטתו של בית המשפט המחוזי, שציין כי "לאחר שעיינתי בתיק המשטרה הגעתי לכלל מסקנה כי המשיב מסוכן למתלוננות ואין במעצר הבית כדי לקדם אפשרות ממשית שהן תיפגענה אם לא יהיה במעצר מלא".

3.לפיכך אני דוחה את הערר. העורר ישאר, אפוא, במעצר עד להחלטה שתינתן אחרי הדיון שיתקיים ביום 17.11.99.