בש"פ 7998/20 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהא ) במ"ת 10629-08-20 מיום 10.11.2020 ומיום 16.8.2020 (כב' השופטת י' ייטב ), במסגרתן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

ביום 5.8.2020, הוגש נגד העורר ואשתו, ילידי 1992, כתב אישום הכולל שני אישומים (העורר הואשם בשני האישומים בעוד שאשתו הואשמה אך באישום השני).

על פי המתואר באישום הראשון, לנאשמים ארבעה ילדים משותפים, וביניהם ל' שנולד ביום 25.4.2020 (להלן: התינוק ). לאחר הלידה, במועדים שאינם ידועים, תקף העורר את התינוק, בדרכים שאינן ידועות בבירור, ונגרמו לו חבלות חמורות בראשו ובפניו, כמפורט להלן:

(-) שבר ללא תזוזה בעצם הלחי (זיגומה) מימין;

(-) דימומים תוך גולגולתיים באונה הרקתית הימנית, באזורים הרקתיים משני הצדדים, באזורים המצחיים משני הצדדים, באונה העורפית ובמערכת החדרים;

(-) דימומים בתוך ארובת העין, אחורית לגלגלי העיניים;

(-) דימום ברקמות הרכות בצוואר מתחת לעורף באזור המרכזי;

(-) דימום תת קשתי בחוט השדרה מגובה החולייה הצווארית השביעית עד גובה החוליות המותנית הרביעית והחמישית;

(-) פצע בשפה העליונה ופצע קרע בפנים הפה (פרנולום);

(-) פצעי שפשוף בזרועות משני הצדדים;

(-) המטומות גדולות בשתי הזרועות והמטומה בלחי.

ביום 30.4.2020, חמישה ימים לאחר לידתו, נבדק התינוק ב"טיפת חלב" ומשם הופנה לקבלת טיפול בבית החולים ברזילי באשקלון. במהלך טיפולו בבית החולים, נחשפו החבלות החמורות, והתינוק הועבר לאשפוז במחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בהמשך, התינוק הועבר חזרה לאשפוז במחלקת הילדים בברזילי. בין היתר, התינוק סבל מפרכוסים עקב חבלת הראש, ועל כן קיבל טיפול תרופתי. ביום 17.5.2020, שוחרר התינוק מבית החולים (להלן: האירוע הראשון ).

בעקבות האירוע הראשון נעצרו העורר ואשתו, ולאחר כעשרה ימים שבהם שהו במעצר, שוחררו לביתם. בעוד הפרקליטות שקדה על הכנת כתב אישום בגין האירוע הראשון, נטען כי התרחש האירוע השני מושא האישום השני.

על פי המתואר באישום השני, ביום 22.7.2020, עקב דלקת בדרכי השתן ממנה סבל התינוק, הביאה אשתו של העורר את התינוק לבית החולים ברזילי. במהלך הטיפול, הצוות הרפואי, אשר הכיר את הרקע של האירוע הראשון, הבחין בסימנים כחולים בעכוז ובמפשעה של התינוק. בדיקות שבוצעו לתינוק העלו חשד לחבלת ראש חדשה שגרמה לדימומים תוך מוחיים ולקונטוזיות וכן חשד לשבר בגולגולת. התינוק אושפז למשך חמישה ימים ושוחרר ביום

27.7.2020 (להלן: האירוע השני ).

בגין המעשים המתוארים בכתב האישום, יוחסו לעורר ולאשתו עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע ע"י אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); ועבירה של תקיפת קטין ע"י אחראי וגרימת חבלה חמורה

לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק.

2.

לצד כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר ואשתו עד לתום ההליכים. בתום הדיון, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 16.8.2020 (כב' השופטת י' ייטב ) על הארכת מעצרם של העורר ואשתו לאחר שנקבע כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים להם ולנוכח המסוכנות הלכאורית. בסיפא להחלטתו, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינם של העורר ואשתו.

3.

ביום 15.10.2020 הגיש שירות המבחן תסקיר שבו צוין, בין היתר, כי העורר עלה לארץ מתוניס עם משפחתו בשנת 2004; כי תיאר יחסים טובים עם אשתו ורגשות חמים כלפי ילדיו; כי שלל אלימות כלפי ילדיו; כי מאז מעצרו, ילדיו נמצאים עם הורי אשתו למעט התינוק שנמצא במשפחת קלט חירום; וכי העורר הורשע בשנת 2017 בגין עבירות אלימות כלפי בת זוג ולטענתו מאז אותו אירוע לא היו אירועים אלימים בינו לבין אשתו. שירות המבחן התרשם כי לעורר הבנה בסיסית באשר לרקע מעצרו; כי הוא בעל נטייה לטשטש קשיים זוגיים וכן קשיים בגידול הילדים; כי הוא מתקשה להתחבר רגשית למצבו של התינוק; וכי נכונותו להשתלב בטיפול נובעת בעיקר מרצונו להשתחרר ממעצר. לבסוף, הוערך כי רמת הסיכון להתנהגות אלימה ופוגענית היא גבוהה. בין היתר, הפנה שירות המבחן לעברו הפלילי של העורר; לקשייו לשלוט בכעסיו; לקשייו להכיר בבעייתיות התנהגותו טרם מעצרו; ולנטייתו לטשטש קשיים תוך ניסיון ליפות את מצב הדברים ביחס לעצמו ולמשפחתו. בשל הסגר, לא עלה בידי שירות מבחן לערוך פגישה עם המפקחים המוצעים, ועל כן ביקש שהות כדי להגיש תסקיר משלים.

ביום 8.11.2020, הוגש תסקיר משלים אשר בחן את החלופה של מעצר בית בבית הוריו של העורר ובפיקוח הוריו, דודתו ואחותו. שירות המבחן העריך כי המפקחים המוצעים יתקשו לפקח על העורר, להציב לו גבולות ממשיים ולדווח על הפרות מצדו. משכך, ולאור המסוכנות הנשקפת ממנו, הומלץ שלא לשחררו ממעצר.

4.

לאחר שנתקבלו תסקירי שירות מבחן, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום

9.11.2020 (כב' השופט נ' אבו טהה ) על מעצרה של אשת העורר באיזוק אלקטרוני, ובהחלטתו מיום 10.11.2020 הורה על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

על החלטה זו נסב הערר שבפני, שהתמקד בשאלת הראיות לכאורה. לחילופין, נטען כי יש מקום להורות על חלופה בדמות מעצר באיזוק אלקטרוני.

5.

לטעמי, חומר הראיות עומד ברף של ראיות לכאורה כנדרש לצורך שלב זה של מעצר עד תום ההליכים, הגם שמטבע הדברים מדובר במארג של ראיות נסיבתיות.

אקדים ואומר כי יש להבחין בין האירוע הראשון לשני. הראיות הנוגעות לאירוע הראשון עוברות בנקל את הרף של ראיות לכאורה, בעוד שעוצמת הראיות לגבי האירוע השני היא פחותה, הגם שעומדת ברף הנדרש. אעמוד להלן על עיקר הראיות.

6.

האירוע הראשון :

(-)

אופי החבלות והממצאים שנמצאו בגופו של התינוק, חמישה ימים לאחר הלידה, אינם שגרתיים ואינם אופייניים לתינוק בן יומו (חבלת ראש קשה כולל דימומים תוך מוחיים, דימומים בעיניו ושבר בלחי, המטומות על ידיו שנראו כלפיתת אצבעות ופצע בפה – והכל כמפורט בכתב האישום כמצוטט לעיל). כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, החבלות נגרמו באזורים שונים בגוף, דבר המעיד על פגיעות נפרדות ולא על פגיעה בודדת, מה שמקים חשד להתעללות.

(-) חוות הדעת הראשונית של ד"ר מימון מיום 5.5.2020. ד"ר מימון אינה רופאה משפטית אך היא יו"ר צוות ילד בסיכון ומן הסתם צברה ניסיון ומומחיות בנושא. מסקנתה של ד"ר מימון הייתה ש"חלק ניכר מהממצאים בבדיקתו של הקטין מתיישבים עם חבלה עוצמתית בפנים ו/או בראש ואינם עולים בקנה אחד עם גרסתו של האב כפי שנמסר בשחזור". בהמשך לחוות דעת זו, ובעקבות בקשתה של המשטרה, ציינה ד"ר מימון במכתבה מיום 10.5.2020 כי הממצאים "מתיישבים עם חבלה עוצמתית בפנים הכוללת גם תאוצה בדומה לעוצמה הנגרמת בתאונת דרכים חזיתית קשה ואינם מתיישבים עם המנגנון שתואר ע"י אביו של הקטין בשחזור מתאריך 4.5.2020".

ודוק: לא נעלמה מעיני טענת ההגנה כי מדובר בחוות דעת ראשונית, וכי ד"ר מימון עצמה ציינה כי "יש צורך בהמשך בירור על מנת לקבוע זאת בוודאות מלאה"

וכן בהשלמת חיפוש בספרות הרפואית והיוועצות עם מומחים נוספים ביחס לשאר הממצאים. אולם, אין בכך כדי לאיין את משקלה של חוות דעת זו, במיוחד בהינתן מארג הראיות הכולל.

(-) שלל הגרסאות של העורר ואשתו באשר לאופן שבו נגרמו החבלות (העורר עצמו אישר בחקירתו מיום 7.5.2020 כי שיקר בחקירתו הראשונה). בין היתר, טען העורר שכלל לא אירע אירוע חריג; כי אכל כריך פסטרמה עם סחוג אדום חריף שנפל על הפה של התינוק או שהוא ניגב את הפה של התינוק עם האצבע שלו, שעליה היה חריף, ומכאן הפצע בפה של התינוק; כי הוא נלחץ מהדם בפה וקרא לאשתו שתראה ושניהם נלחצו; כי שקית עם בגדים נפלה על התינוק; כי התינוק נפל עת שהרים אותו ממיטתו וקיבל מכה מהדופן של המיטה אך לא נפל לרצפה; כי מעד כאשר דרך על צעצוע והתינוק נשמט מידו וכלשונו "הייתי לחוץ כי הוא בכה הרבה, כדי לקחת אותו לאישתי שתניק אותו שם הוא החליק לי ...הייתי עייף כי לא ישנו כמה ימים, יצאתי טיפש הייתי צריך לקחת אותו ישר, לטוס לרופא... אני נלחצתי ולא רציתי להלחיץ את אשתי".

(-) הודעותיה של אשתו של העורר, בהן תיארה שהעורר טיפל בתינוק בחדר סמוך כשלפתע שמעה רעש שתיארה כ"בום" שלאחריו התינוק בכה. האשה בוכה בחקירה ואומרת "אני מרגישה שיכול להיות שהוא הפיל אותו, הוא אוהב את הילדים שלו אני יודעת את זה. אני שמעתי בום לפני הדם. אני שמעתי בום ולא קמתי מהמיטה". לדבריה, העורר לא סיפר לה שהתינוק נפל אלא שהתינוק כמעט נפל לו מהידיים אך היא חשדה שהתינוק נפל. בחקירתה מיום 2.5.2020 סיפרה האשה כי "הבת שלי אמרה לי 'אמא ראיתי את אבא מקפיץ את התינוק' מאוד נלחצתי אמרתי לה 'מה באמת? ואז צעקתי ל[עורר – י"ע] ואמרתי לו 'זה נכון [העורר – י"ע]' הקפצת את התינוק'? ולא קמתי מהמיטה (בוכה) והוא אמר לי 'מה את מאמינה לה היא מדברת שטויות'". [...] אז הבת אמרה שאולי היא התבלבלה ואולי הוא רק הרים אותו בלי להקפיץ, אולי הוא רק הרים אותו להסתכל עליו ואז החזיר אותו אליו...". מחקירתה

של האשה עולה כי הייתה אפיזודה של לחץ כאשר העורר צעק לה לבוא לראות מה קרה "אני אמרתי להירגע ולא לצעוק עליי ככה, אמרתי לו שיבוא להביא לי את התינוק והוא צרח לי 'בואי בואי כבר מה את עושה עדיין שם בואי כבר תראי ואז באתי ואז הוא הראה לי את הפצע ואני שאלתי ממה זה קרה...".

(-) מחקירותיהם של השניים עולה כי הורי האשה ורב שהגיע לדירה בשעות הערב ראו את הסימנים על גופו של התינוק (הרב הגיע על מנת לבדוק אם התינוק כשיר לברית מילה) והפצירו בבני הזוג לקחת אותו לבית חולים. אך העורר ואשתו נמנעו מלעשות כן למרות שהבחינו כי התינוק אינו בוכה ובמצב אפטי, ורק כעבור יומיים שהתינוק לא בכה פנו לבית החולים. אשתו של העורר, שהתייפחה לכל אורך חקירתה, חזרה ואמרה כי לא הבינה שמצבו של התינוק כה קשה.

7.

האירוע השני :

כאמור, עוצמת הראיות לגבי האירוע השני נמוכה יותר, אך עומדת בהחלט ברף של ראיות לכאורה. זו הפעם הציגו העורר ואשתו גרסה אחידה יחסית ולפיה החבלות נגרמו בעת שעשו אמבטיה לתינוק שהחליק מידיהם.

(-) החקירות באירוע השני התמקדו בסימן בישבנו של התינוק ובסימן מעל איבר המין שלו, סימנים שלדעת הרופא שטיפל בתינוק מקורם בצביטה ובאלימות פיזית, ואשר עוררו את חשדו. גם העובדת הסוציאלית בבית החולים התרשמה כך ושוחחה עם אשתו של העורר שטענה כי ייתכן שהבן הקטן, שאותו מצאה במיטה עם התינוק, נגע לו בישבן. ברי כי הגרסה כי הילד הקטן א' צבט את התינוק מבעד לחיתול היא מוקשית. ואכן, בניגוד לגרסאות השונות והמתחלפות בנוגע לאירוע הראשון, בני הזוג מסרו גרסה זהה וטענו כי התינוק ספג חבטה כאשר החליק מידיהם בזמן האמבטיה.

(-) ילדיהם הקטנים של בני הזוג (בת בגיל שבע וחצי, בת בגיל חמש ובן בגיל שלוש וחצי)

נחקרו בחקירת ילדים. הילדה הגדולה א' לחשה לאח הקטן א' שלא לספר דבר ולחשה גם לילדה ת' "מה שדיברנו בבית". הילדה הגדולה ידעה להסביר כי הסימנים בגוף התינוק מקורם בכך שלאביה יש ציפורניים (גרסה שהועלתה גם על ידי העורר ואשתו); כי השריטה והמכה שנמצאו על גופו של התינוק נגרמו על ידי אחיו א' שצבט אותו (הילד א' אישר שאחותו הגדולה אמרה לו להגיד שזה הוא שעשה את הסימן לתינוק); כי זה מה שנאמר להם לספר. התביעה טענה שניסיון ההורים להנחות את ילדיהם לא לספר לחוקרים מה אירע, אף מקים עילת מעצר של שיבוש הליכי חקירה.

(-) חשיבות יתרה נודעת לשאלה אם אכן התרחש אירוע שני, או שבביקור בחודש יולי בבית החולים, הרופאים נחשפו שוב לחבלות מהאירוע הראשון. מחוות דעתו של ד"ר קוגל, מהמכון לרפואה משפטית, עולה כי הממצאים בבדיקת CT ראש שבוצעה לתינוק במהלך אשפוזו השני "לא הודגמו בבדיקת CT

ראש קודמת שעבר התינוק בגיל 5 ימים". חוות דעת זו תומכת בכך שהיה אירוע שני שבמהלכו נחבל התינוק שוב.

ודוק: לא נעלמה מעיני טענת הסניגור המלומד כי בסיפא לחוות הדעת של ד"ר קוגל נכתב כי לאחר שיתקבל כל החומר תוכל להינתן חוות דעת נוספת, תוך התייחסות מפורטת לממצאים מאשפוזו של התינוק בגיל 5 ימים, ובהתאם לכך ניתן יהיה לבחון

"אם יהיה בכך לשנות את מסקנתנו בחוות דעת זו". אלא שבשלב זה, וכל עוד לא ניתנה חוות דעת סותרת, יש בחוות הדעת כדי להקים ממצא נוסף לחובתו של העורר.

8.

על רקע המארג הראייתי הנסיבתי דלעיל, אני סבור כי צדק בית משפט קמא במסקנתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר.

9.

כנגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לכך יש להוסיף כי העורר הורשע לפני כשלוש שנים בעבירת איומים ותקיפת בת זוג, מה שעשוי להעיד על אלימות כבושה. אציין כי האשה נשאלה בחקירתה על כך וטענה כי העורר אמנם היכה אותה כמה פעמים ("כאפה" פה ושם) אך מאז שהתלוננה עליו בשנת 2015 הוא חדל מלנהוג כלפיה באלימות.

10.

לא אכחד כי קשתה עלי ההחלטה בעניינו של העורר. התעללות בתינוק בן יומו הוא מסוג המעשים שמעבירים חלחלה בכל בן אנוש, ובהינתן שהעורר חשוד גם באירוע השני, לאחר שכבר נעצר בגין האירוע הראשון, קיים חשש שהוא אינו מסוגל לשלוט על עצמו בשעת התקף זעם. לכך יש להוסיף כי התסקיר שניתן בעניינו של העורר אף הוא אינו מלהיב.

מנגד, לבני הזוג עוד שלושה ילדים, ולא ידוע לרשויות הרווחה או לגורמי אכיפת החוק על תופעות של אלימות כלפיהם. מה שאירע לתינוק הוא חריג ולא בכדי הורי האשה שמו לב כי משהו אינו כשורה והפצירו בה לקחת את התינוק לבית החולים. העורר ואשתו חזרו ופנו באירוע השני לבית החולים ברזילי, על אף מעצרם בגין האירוע הראשון ועל אף שידעו כי מן הסתם זוכרים אותם ואת התינוק מהאירוע הראשון. העורר ואשתו עובדים למחייתם, אינם מנהלים אורח חיים עברייני או שולי, והעורר נתון במעצר קרוב לחמישה חודשים כאשר שמיעת התיק העיקרי עדיין לא החלה. במהלך מעצרו נפגש העורר עם ילדיו במרכז קשר, וכיום הם באים לבקרו בבית המעצר ומכאן שניתן להקהות את מסוכנותו הפוטנציאלית בכך שכל מפגש בינו לבין ילדיו ייעשה באופן מפוקח. כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו על מעצרה של האשה בפיקוח אלקטרוני, המסוכנות היא נקודתית כלפי התינוק. בדומה, נראה כי המסוכנות של העורר היא ייחודית ומוגבלת כלפי התינוק, ומשניתן להרחיק את העורר מהתינוק, שנמצא כיום במרכז קלט, יש גם בכך כדי להפחית את הסיכון.

11.

אשר על כן, אני סבור כי ניתן להורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני. לא נעלם מעיני כי הוריו של העורר אינם המפקחים האידיאליים, אך דומה כי אחותו של העורר יכולה לתרום אף היא לכך שהפיקוח על העורר יהיה אפקטיבי, ועל העורר להציע ערב ומפקח נוסף, מעבר למפקחים שכבר נבדקו על ידי שירות המבחן.

אני מורה אפוא על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיפעל כחוכמתו ו"יתפור" את הבטוחות והערבויות הנלוות למעצר באיזוק אלקטרוני. למען הסר ספק, מובהר בזה כי בשלב זה כל מפגש בין העורר לילדיו ייעשה באופן מבוקר ובתיאום עם שירותי הרווחה.