בש"פ 800/09 אגננו מלקו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לדחות ערר שהוגש על-ידי העורר על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון, במסגרתה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 20, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן בצוותא עם אדם אחר, בניגוד לסעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג -1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ); וכן עבירות של ניסיון לסחר בסם מסוכן, בצוותא ולבד, לפי הסעיפים האמורים בפקודת הסמים המסוכנים ובחוק העונשין ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

על-פי האישום הראשון שבכתב האישום, הזמין סוכן משטרתי אצל העורר סם מסוג חשיש, ולצורך כך נפגש עמו. העורר שוחח בטלפון עם מספר אנשים, ולאחר מכן נסע עם הסוכן כדי לקבל את הסם שהוזמן, תוך שביקש מהסוכן לשלם לו 1150 ₪ במזומן עבור הסם. למקום הגיע אדם נוסף, ויחד עם העורר סיפקו השניים לסוכן חשיש במשקל 39.40 גרם נטו.

על-פי האישום השני שבכתב האישום, במועד מאוחר יותר התקשר הסוכן לעורר והזמין כמות נוספת של סם מסוג חשיש. העורר ביקש מהסוכן כי יגיע למקום מפגש והוא לקח את הטלפון של הסוכן והתקשר למספר אנשים. לאחר דין ודברים לא יצאה העסקה לפועל. העורר הואשם בניסיון לסחור בצוותא חדא עם אחר בסם מסוכן.

על-פי האישום שלישי שבכתב האישום, התקשר העורר לסוכן, ובמסגרת הקשר שנוצר הזמין הסוכן כמות נוספת של חשיש. הם נפגשו, העורר דרש כי הסוכן ישלם לו עבור הסם לפני שזה יועבר לידיו, אך הסוכן סירב לכך והעסקה לא התממשה. גם באישום זה הואשם העורר בניסיון לסחר בסם מסוכן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופט ש' מנהיים) הורה בתחילה על הגשת תסקיר מעצר אודות העורר. התסקיר המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית קרובי משפחתו ובפיקוחם. בית המשפט בהחלטתו דחה את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הוא ציין כי חרף גילו הצעיר של העורר, יש לחובתו עבר פלילי ניכר, ותלויים

נגדו מספר תיקים פליליים נוספים הנוגעים לתחומי עבריינות שונים, וכוללים מעשי אלימות קשה, עבירות רכוש חמורות והפרת הוראה חוקית. עוד ציין בית המשפט כי נסיבות כתב האישום הנוכחי חמורות, וכי עולה ממנו כי העורר קשור ליותר ממקור אחד של אספקת סם, דבר המעיד על מעורבות והיכרות ממשית שלו את עולם הסחר בסמים בסביבת מגוריו. כן צוין, כי האישומים מייחסים לעורר סחר בכמויות משמעותיות של סם, הגם שמ דובר בסם מסוג חשיש, וכי אין לקבל את הצגת העורר כדמות שולית ונגררת בשרשרת הפצת הסם. בהתייחס לתסקיר שירות המבחן, ציין בית המשפט כי התסקיר אינו ער לכך שהעורר הסתבך שוב ושוב בפלילים, ואינו מתייחס לעובדה שהעורר הפר הוראה חוקית של תנאי שחרור קודמים. על רקע כל אלה, קבע בית המשפט כי אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וכי מקרה זה מצדיק את המסקנה כי מי שעוסק בסחר בסמים צריך להימצא מאחורי סורג ובריח. לאור האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

3.

ערר שהגיש העורר על ההחלטה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' יפרח) ביום 20.1.09. בפתח הדברים הדגיש בית המשפט כי לא היה חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילה למעצרו של העורר. אשר להמלצת שירות המבחן, ציין בית המשפט כי עם כל חשיבותה, אין לראות בה חזות הכל, ובנסיבות אלה היה מקום לתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי המבקש להגן על הציבור מפני מפיצי סם. לפיכך, דחה בית המשפט את הערר.

4.

מכאן הערר שלפני, בו מלין העורר על כי בית המשפט המחוזי בחר לאמץ את החלטת בית משפט השלום ולדחות את המלצת שירות המבחן בדבר שחרורו לחלופת מעצר.

5.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אינטרס הציבור הוא כי מי שנטל חלק בהפצת הסם ייעצר עד תום ההליכים, ובקביעתו כי בכל עבירה של סחר בסמים מקומו של העוסק בסחר בסמים להיות מאחורי סורג ובריח. לדבריו, האינטרס הציבורי הינו רחב יותר וכולל גם את הצורך בשיקומו של העבריין ובהחזרתו לאורח-חיים נורמטיבי, ומכאן הצורך לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות. בענייננו, מציין ב"כ העורר את העובדה כי הוא לא הורשע בעבר בעבירות של סחר בסמים; את ניסיונו לשפר את דרכיו; את עובדת גיוסו לצבא; ואת התרשמות שירות המבחן כי מ דובר

בבחור צעיר שיש לנסות ולהתוות לו דרך חזרה לאורח-חיים נורמטיבי. עוד מציין העורר כי אמו נפטרה ממחלה קשה וכי מותה היווה עבורו אובדן קשה שהוא טרם התאושש ממנו; וכן, כי במהלך שירותו הצבאי התדרדר מצבו הבריאותי והנפשי של אביו, וכי עקב כך נקלעה המשפחה למצוקה כלכלית ונתמכה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לדבריו, בתקופה זו חבר לחברה שניהלה אורח-חיים בעייתי, וזו הסיבה למעצרו הנוכחי, בעוד שאין ממש בקביעת בית המשפט כי הוא בעל מעורבות ממשית בעולם הסחר בסמים.

העורר מוסיף וטוען כי גם כשמ דובר בנאשמים בעלי עבר פלילי, שומה על בית המשפט לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותם באמצעות חלופת מעצר ראויה, כאשר במקרה דנן, חלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן לאחר בחינה מקיפה שנערכה על-ידו, הינה חלופה ראויה שניתן היה ליתן בה אמון. בהקשר זה, מציין העורר, בין היתר, כי המפקחים שהוצעו הינם אחראיים, רציניים ומודעים למשמעות תפקיד הפיקוח ולאחריות והמחויבות הכרוכים בו, וכך אישר שירות המבחן. עוד מציין הוא, כי הפסיקה הורתה אף במקרה חמורים מזה על שחרור עצורים לחלופת מעצר שנבדקה והומלצה על-ידי שירות המבחן. לאור האמור, מבקש העורר לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחררו למעצר בית בבית בן דודתו ותחת פיקוחו ופיקוח אשתו.

6.

המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר. לטענתה, מ דובר

באדם בעל מסוכנות גדולה, כעולה משלושת האישומים בהליך זה, כשלאלה מצטרף עברו הפלילי המכביד, ושלושה כתבי אישום התלויים נגדו. העורר הוא בן 20 בלבד, וכבר הספיק לצבור מטען כבד של מעורבות פלילית, וכל אלה מצביעים על כך כי אין לתת אמון בחלופת מעצר בעניינו. לעמדת המדינה, שירות המבחן לא העריך נכונה את הסיכון הנשקף מהעורר, ולא התמודד עם סיכון זה כאשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

7.

דין הערר להידחות.

המשקל המצטבר של אופי עבירות הסחר בסמים בהן מואשם העורר וריבוין בשלוש פרשיות נפרדות, עברו הפלילי המכביד של העורר, והתיקים הפליליים הנוספים התלויים ועומדים נגדו כיום, מצטרפים יחדיו למסקנה בלתי נמנעת כי מסוכנותו ניצבת ברמה כזו שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר בלא יצירת סיכון בלתי ראוי לשלום הציבור, וזאת גם כאשר מייחסים את מלוא המשקל הראוי להמלצת שירות המבחן.

8.

העבירות נשוא כתב האישום מייחסות לעורר עבירות סחר וניסיון סחר בסמים בשלוש פרשות נפרדות. עולה מהן כי העורר היה קשור למערכת הפצת סם, ועסק בפעולות סחר באופן מתמשך. אין מ דובר באירוע יחיד שעשוי היה להתפרש כאירוע נקודתי, אלא במעורבות רצופה הפועלת באופן מתמשך, על כל ההשלכות החמורות הנובעות מכך.

מעבר לכך, חרף גילו הצעיר של העורר, עומד לחובתו עבר פלילי בעבירות אלימות, ותלויים נגדו מספר הליכים פליליים בעבירות של גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, הפרת הוראה חוקית, החזקת נכס החשוד כגנוב ותגרה במקום ציבורי.

9.

שירות המבחן הגיש תסקיר מפורט בעניינו של העורר. התסקיר מנתח את נסיבותיו האישיות, ובוחן את החלופה שהוצעה על-ידו. שירות המבחן התרשם מרצינותם של המפקחים, שהינם קרובי משפחה של העורר, והמליץ על שחרורו לחלופה זו תחת פיקוחם, בתוספת ערב נוסף שיפקח עליו בשעות שבהן המפקחים האחרים עובדים. כן הציע שירות המבחן פיקוח מטעמו במסגרת החלופה.

10.

יש כמובן לייחס משקל ראוי לתסקיר שירות המבחן ביחס לחלופה המוצעת, וניתן להניח לאור ממצאי התסקיר כי מ דובר במפקחים רציניים ואחראיים. יחד עם זאת, בעצם קיום מנגנון פיקוח רציני אין משום מתן תשובה מלאה לבעיית מסוכנותו של העורר, העולה כיום בבירור ממטען המעורבות הפלילית המיוחסת לו, והמצביעה על סטייה מתמשכת וחוזרת מהתנהגות נורמטיבית אשר יש לה ביטוי בתחומי עבריינות שונים. כמו כן, יש להדגיש כי בעבירות סחר בסמים, במיוחד כשהן מתבצעות על רקע מעורבות בשרשרת הפצת הסם כפי שהדבר ניכר מהפרשות שלפנינו, מעצר בית על-פי רוב אינו נותן מענה מספק לתכלית המעצר. זאת, על שום הקלות היחסית שבה ניתן להמשיך בפעילות פלילית בסחר בסם גם מתוך מקום מעצר הבית, ואף מתחת לעיניהם הפקוחות של המפקחים. פעילותו הפלילית של העורר, ורצף מעורבותו בסחר בסמים ובניסיונות לסחור בסם, יוצרים רושם של מעורבות ממשית בעולם העבריינות הפלילית, ויש להגן על הציבור מפני חשש להישנות מעשי עבירה דומים שהנזק הנשקף מהם הוא רב. חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנובעת מעבירות הסחר בסמים לא הופרכה במקרה זה, בשים לב להצטברות אירועי עבירות הסם המיוחסים לעורר, ולאור כתבי האישום הנוספים שהוגשו בעניינו, היוצרים תמונה עבריינית המלמדת על קיום סיכון לציבור מפניו.

11.

לאור האמור, נראה לי כי צדקו הערכאות קמא כאשר סברו כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר כרוך בסיכון לציבור שלא נמצא לו מענה הולם בחלופה

המוצעת.

לפיכך, דין הערר להידחות.