בש"פ 800/10 צקול קסאו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.1.10 (כב' השופט ז' הוארי ) בב"ש 57/10, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 30.12.09 (כב' השופטת י' שטרית ) לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד

תום

ההליכים נגדו (מ"ת 30339-11-09).

1.

כנגד העורר ושלושה אחרים הוגש ביום 25.11.09 כתב אישום ל בית משפט השלום בנצרת המייחס להם עבירות של סחיטה בכוח, היזק בזדון, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. בנוסף, ייחס כתב האישום לאחד הנאשמים עבירת גניבה.

כתב האישום מגולל מעשה בריונות מובהק שנעשה תחת השפעת אלכוהול כאשר העורר והנאשמים האחרים, הגיעו ביום 12.11.99 לתחנה המרכזית בטבריה וביקשו לעלות על אוטובוס. הנהג שהתרשם כי הנאשמים שיכורים ביקש מהם לרדת מהאוטובוס. הנאשמים החלו להתווכח עם הנהג, בשלב מסויים דחפו אותו, סטרו לו וירקו עליו, ואחד מהם אף גנב את הפדיון היומי בסכום של 2,470 ש"ח. לאחר שהארבעה נהדפו מהאוטובוס על ידי הנהג והנוסעים המשיכו הנאשמים להשתולל, אחד הנאשמים השליך שולחן שעמד בסמוך לעבר האוטובוס, נאשם אחר הרים מוט ברזל, איים באמצעותו על נהג אחר ולבסוף השליך את המוט

על אוטובוס אחר שחנה בסמוך.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה להורות על מעצרם של כל הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם.

2.

בית משפט

השלום בחן את חומר הראיות בקפידה, ומצא כי יש ראיות לכאורה ועילת מסוכנות כנגד כל הנאשמים, לרבות העורר. בהמשך, הורה בית המשפט על שחרורם של הנאשמים האחרים, בהתאם להמלצת שירות המבחן, למעט העורר. זאת,

נוכח המלצתו המסוייגת של שירות המבחן בעניינו, כפי שיפורט בהמשך.

ערר על החלטה זו, נדחה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ועל כך נסב הערר שבפני.

לאחר שעיינתי בכתב הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, ואנמק בקצרה את מסקנתי.

3.

העורר היה שותף למעשי בריונות והתפרעות שמעצם טיבם וטבעם מעידים על מסוכנתו של העושה. עם זאת, מעורבותו של העורר במעשים המתוארים בכתב האישום קטנה בהשוואה לנאשמים האחרים. הכסף נגנב על ידי נאשם אחר (כנגדו הוגש כתב אישום נפרד והוא כבר הודה והורשע), השולחן הושלך על האוטובוס על ידי נאשם אחר, והיה זה נאשם אחר שעשה שימוש במוט הברזל כמתואר לעיל.

4.

המשפט טרם החל (הישיבה הראשונה קבועה לתחילת חודש אפריל 2010) כך שיש להניח כי העורר ישהה תקופה ממושכת במעצר עד תום ההליכים. במצב דברים זה יש לקחת בחשבון גם את הפרופורציה בין העונש הצפוי לעורר אם יורשע

- וכאמור,

חלקו באירוע קטן מזה של כל המעורבים האחרים - לבין התקופה בה ישהה במעצר אם תידחה בקשתו.

5.

לעורר, יליד 1990, רישום פלילי (מ בית המשפט לנוער) משנת 2006 בגין עבירות רכוש, סמים, הפרת הוראה חוקית ועבירות אלימות משנת 2005. למרות זאת, ובחלוף כארבע שנים במהלכם לא הסתבך העורר בפלילים, העורר גויס לצה"ל, והמעשה המיוחס לו נעשה עודנו במסגרת צבאית. מתסקיר שירות המבחן עולה כי במסגרת הצבא, גילה העורר יכולות גבוהות, שימש דוגמא לחיילים אחרים ואף סיים כחניך מצטיין ושובץ בתום הטירונות לחיל קרבי.

שירות המבחן התרשם כי למשיב יכולות קוגנטיביות ותפקודיות גבוהות, אך בשל דפוסי התמכרות לאלכוהול ולסמים הוא מסתבך בביצוע עבירות, ואם לא ישתלב בטיפול אינטנסיבי במסגרת סגורה ולתקופה ממושכת קיימת סבירות גבוהה להישנות העבירות. שירות המבחן נפגש עם הוריו של העורר, התרשם כי הוריו הם אנשים סמכותיים, אך מאחר שבנערותו התקשו להציב לו גבולות, נראה כי הם מקלים ביחסם לבעייתיות בדפוסי השתייה ובהתנהגותו של המשיב, מה שעלול להפחית את יכולתם לפקח עליו. מהתסקיר עולה כי המעצר יכול להוות גורם מדרבן ומאיץ להשתלבות העורר בטיפול, ואם יביע העורר תובנה ורצון להשתלב במסגרת טיפולית, יש לבחון אפשרות זו במסגרת קהילה טיפולית, לאחר שלב ראשון של השתלבות באישפוזית. משלא הביע העורר תובנה ונזקקות למסלול של קהילה טיפולית, סברו בית משפט השלום ו בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בבית הוריו של העורר.

אין ספק כי נטייתו של העורר לטיפה המרה, היא שורש פורה ראש ולענה להסתבכותו בעבירות, וכפי שעלה מתסקיר שירות המבחן, גם לקראת סיום הטירונות היה העורר מעורב באירוע בו שתה לשכרה ועקב כך נשפט ב בית דין צבאי למאסר על תנאי. עם זאת, העורר שוהה מזה כשלושה חודשים במעצר ויש לקוות כי זו הפעם הפנים את הצורך לטפל בבעיית האלכוהול. תסקיר שירות המבחן לא סגר את הדלת בפני העורר, ומהתסקיר עולה כי המעצר יכול להוות גורם מדרבן ומאיץ להשתלבותו של העורר בטיפול. ככל שהעורר יביע רצון להשתלב בקהילה טיפולית מה טוב, אך דומני כי לצורך חלופת מעצר, ניתן לבחון גם אפשרויות אחרות מלבד קהילה טיפולית.

6.

אשר על כן, אני מקבל את הערר במובן זה שאני מורה על החזרת עניינו של העורר ל בית משפט

השלום, על מנת שיבחן בהקדם שחרורו של העורר לחלופת מעצר בשילוב פיקוח קצין מבחן.