בש"פ 8006/00 מדינת ישראל נ. יאיר ביטון

המשיב הובא לדין באשמת ביצוע פריצה לעסק בגבעתיים, עבירה שעל-פי טענת המאשימה בוצעה בחודש פברואר 2000. בתאריך 28 בפברואר 2000 נעצר המשיב עד לתום ההליכים ועררים שהוגשו מטעמו לבית-המשפט המחוזי ולבית-המשפט העליון נדחו.

מאז מעצרו של המשיב ועד לחודש ספטמבר שנה זו, לא ניתן היה לקבוע את התיק להוכחות, לעיתים משום שסוגיית הייצוג של המשיב ושותפו לכתב-האישום, לא הוסדרה, ולעיתים משום נסיונות שנעשו, ככל הנראה, על-מנת להידבר עם אנשי הפרקליטות כדי לייתר את שמיעתן של הראיות.

רק בראשית חודש יולי נרשמה כפירתו של המשיב בעובדות שיוחסו לו, ונראה שעקב פגרת בית-המשפט, נאלצה השופטת המלומדת לקבוע את הדיון לחודש ספטמבר. אלא שגם במועדים שנקבעו לא הצליחה המבקשת להשלים את ראיותיה, ונותרה עדה אחת וכן פרשת ההגנה, שעל-פי דבריו של עורך-דין זילברשלג תכלול את עדות הנאשם ואדם נוסף מטעמו.

לכאורה, ישיבה אחת עשויה להספיק לכל אלה, אך נראה שיומנו העמוס של בית-המשפט לא איפשר קביעת מועד דיון מוקדם, והמשכו נדחה לראשית חודש ינואר 2001.

המדינה עתרה להאריך את המעצר ב90- ימים, ולכך מתנגד הסניגור. ראוי להדגיש, שהעבירה המיוחסת למשיב, לא היתה מלכתחילה אמורה לשמש עילת מעצר, ואם הוכרע אחרת, היה זה משום עברו המכביד של המשיב, הכולל עבירות סמים ורכוש שבגינן גם נשא בעונשי מאסר, שהאחרון בהם היה ממושך ביותר (10 שנים). אך מה שהיה נכון וראוי בעת שהוחלט לעצור את המשיב, מעלה תהיות בשלב הזה, בתום תשעה חודשים מאז נעצר לראשונה. העומס המוטל על בית-המשפט הוא אכן כבד, ובמיוחד זה המוטל על בית-המשפט השלום בתל-אביב, אך נדמה שההליכים בעניינו של המשיב מתארכים יתר על המידה.

אינני סבור שבית-המשפט חטא במחדל כלשהו, כי כאמור מרביתן של הדחיות היו על-פי בקשת המדינה, אך גם כך אסור להשלים עם מצב שבו נאשם בעבירה מן הסוג הזה יצטרך להמתין להכרעה במשפטו, שתינתן רק כחלוף שנה.

לפיכך, החלטתי להיעתר באופן חלקי לבקשת המבקשת, ומעצרו של העורר יוארך עד לתאריך כ' בטבת התשס"א (15.1.2001). עם זאת, החלטה זו תובא בפני כב' השופטת כוחן, המתבקשת לשוב ולבחון אם תוכל להקדים את הדיון, על-מנת שהכרעת הדין תינתן גם לפני המועד בו נקבתי.

היום, י"ב בחשון התשס"א (10.11.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00080060. C02